אבולוציה בפעולה: סביבה עירונית תגן מפני זיהומים?

מחקר חדש מגלה כי אנשים מאזורים עירוניים "מותאמים" יותר מבחינה גנטית להלחם בזיהומים.

צוות חוקרים מאוניברסיטת לונדון ניסה לבדוק מדוע אנשים רבים נושאים עימם גרסה מסוימת של גן, המעניקה להם עמידות מפני שחפת וצרעת. הם גילו כי הגרסה הגנטית הייתה שכיחה יותר אצל אנשים מאזורים עם היסטוריה עירונית ארוכה, בהם מחלות אלה היו נפוצות בשלב מסוים.

את התגלית תיארו החוקרים כ"אבולוציה בפעולה". התופעה, שדווחה בכתב העת "Evolution" משמשת לדברי החוקרים, דוגמה למה שנקרא לחץ סלקטיבי הקשור לעמידות למחלות, והיא מתרחשת משום שבזמן שאוכלוסיה נחשפת למחלות קטלניות, האנשים במצב הטוב ביותר שיעבירו את הגנים שלהם לדור הבא הם אלו שהמבנה הגנטי שלהם מסייע להם להלחם בזיהומים.

בערים, היכן שאנשים 'מתערבבים' הרבה יותר, הסבירות לחשיפה למחלות זיהומיות גבוהה יותר ברמה התאורתית. לכן, לאורך המאות, ככל שרמת החשיפה ההיסטורית הייתה גבוהה יותר, כך גבוהה יותר הייתה הסבירות שגנים עמידים אלו יופצו בהיקף נרחב בקרב האוכלוסיה.

עמידות למחלות

המדענים, מאוניברסיטת קולג' לונדון ומרויאל הולוויי, חלק מאוניברסיטת לונדון, בדקו זאת על-ידי ניתוח נתונים של דגימות דנ"א שנלקחו מ-17 אוכלוסיות שונות לאורך אירופה, אסיה ואפריקה. התוצאות נבדקו והוצלבו מול נתונים היסטוריים וארכיאולוגיים, שהעידו על התאריך בו הוקם היישוב העירוני הראשון בכל אזור.

הגרסה הגנטית המגנה נמצאה כמעט אצל כל מי שמקורו היה מההמזרח התיכון ועד הודו ומחלקים של אירופה, היכן שערים הוקמו לפני אלפי שנים, אך הייתה פחות שכיחה באזורים עם היסטוריה קצרה יותר של אורבניזציה, כמו אפריקה.

החוקרים סבורים כי מדובר בדוגמה מצויינת לאבולוציה בפעולה, המדגישה את החשיבות ערים ככוח סלקטיבי. היא יכולה גם לעזור ולהסביר חלק מההבדלים שנצפו בעמידות למחלות בכל העולם.

ישנן דוגמאות אחרות ללחץ סלקטיבי במונחים של עמידות למחלות - אחת מהן - פגם גנטי האחראי למחלת הריאות סיסטיק פיברוזיס. באופן נורמלי, האופי הקטלני של המצב לאורך כל ההיסטוריה היה אמור ללמד כי אנשים הנושאים את הגן הפגום נמצאים בנחיתות אבולוציונית ניכרת ומספרם יהיה מועט. אך מדענים מאמינים כי הגן מספק לאלו הנושאים אותו יתרון בהתמודדות מול כולירה למשל - שבערים המוקדמות עלה על החסרון של ילדים מסוימים שפיתחו סיסטיק פיברוזיס.

אנשים שעמידים יותר מאחרים לפתוגן הגורם למחלה עם שיעור תמותה גבוה, כמו מלריה או שחפת, ישרדו טוב יותר ויתרמו לצאצאים רבים יותר בדור הבא. מאחר שרבים מילדיהם יירשו את העמידות הגבוהה לפתוגן, הרי שגם הם ישרדו טוב יותר.

לכן, שכיחות השתלשלות גנטית זו מספקת הגנה טובה יותר כנגד מחלות שנפוצות הרבה יותר באזורים בהם מחלות גרמו למותם של אנשים מאות בשנים לעומת אזורים בהם המחלה מעולם לא הגיעה למצב של מגיפה.