"אנרכיה תקשורתית" ופגיעה בזכויות

דוח הסניגוריה הציבורית לשנים 2008-2009 קובע כי המערכת המשפטית בישראל על כל גווניה - כמו גם משטרת ישראל - נסחפו בשנים האחרונות למחול שדים תקשורתי אשר פוגע קשות ביכול לערוך משפטי צדק לנאשמים.

דוח הסניגוריה הציבורית לשנים 2009-2008 הוגש בשבוע שעבר לשר המשפטים ולוועדת הסניגוריה הציבורית. הדוח סוקר בהרחבה את פעילותה של הסניגוריה הציבורית בייצוג עשרות אלפי לקוחותיה ומתאר בהרחבה את פעילותה המוסדית הענפה. בדוח שלובים נתונים רבים על שיטות עבודתה של הסניגוריה הציבורית, על היקפי הפעילות שלה, על חתכיה השונים, ועל עלויות הפעילות.

הדוח מתאר חידושים שונים בעבודתה של הסניגוריה הציבורית ואת היעדים שהציבה לעצמה לשנים הבאות, ובין היתר: שילוב עובדים סוציאליים בתוך היחידה; יישום והטמעה של התיקון המקיף בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול); קיום פרויקט הסברה נרחב בבתי הספר למניעת עבריינות נוער; ייסוד מנגנון של מבקרים רשמיים לבדיקת התנאים במעונות חסות הנוער; השתתפות רופא משפטי מומחה מטעם ההגנה בנתיחות שלאחר המוות הנערכות במכון הלאומי לרפואה משפטית; הרחבת האפשרות לשיקום חולי נפש המאושפזים בכפייה בקהילה; יצירת מסגרות טיפול לעברייני מין, בתוך בתי הסוהר ומחוצה להם; מיסוד זכותו של מי שמבקש משפט חוזר לקבל חומרי חקירה ולבצע בדיקות וחקירות עצמאיות, לצורך גילוי עיוותי דין והרשעות שווא. כל אלה לצד אתגרים ארגוניים, כגון: העלאת השכר המשולם לעורכי הדין החיצוניים; הגדלת הצוות הפנימי האחראי על הניהול והפיקוח המקצועי; גביית השתתפות עצמית מלקוחות הסניגוריה הציבורית בעלות ייצוגם ועוד.

כן חושף הדוח את טענותיה של הסניגוריה הציבורית כנגד התנהלות המערכת המשפטית בתחום המשפט הפלילי, ובין היתר: מניעת זכות היוועצות בסניגור בתחילת החקירה מעשרות אלפי חשודים הנעצרים על-ידי משטרת ישראל; מעצרי שווא של עצורים רק כדי להביאם לבית המשפט לצורך קביעת ערבויות שהמשטרה עצמה מוסמכת לקבוע; היעדר כמעט מוחלט של מסגרות טיפוליות לעוברי חוק, קטינים ובגירים, בעלי לקות נפשית או שכלית ושליחתם לבתי הסוהר; ניהול מסורבל ובזבזני של מערך וועדות השחרורים שליד שרות בתי הסוהר, הגורם לכך שרוב האסירים ישוחררו שחרור מלא ללא כל טיפול והשגחה, במקום עשיית שימוש בכלי היעיל של שחרור מוקדם תחת השגחה.

להלן עיקרי הדוח:

"הכרח לשיוויון בין זכויות הפרט לכוחה של המדינה"

הסניגורית הציבורית הארצית, ענבל רובינשטיין, אומרת כי בדברים המובאים בדוח מתבטאת תרומתה המתמשכת של הסניגוריה הציבורית לביסוס ההליך ההוגן בתחום המשפט הפלילי בישראל, וזאת באמצעות פיתוח ההלכה ומעורבותה בהליכי חקיקה.

"האמור בדוח מציג את עמדתנו בדבר ההכרח בהגברת השוויון בין זכויותיו של הפרט בהליך הפלילי לבין כוחה הרב של המדינה, הן בהיבט של הפניית תקציבים ומשאבים והן בהיבט של קביעת איזונים נכונים בין הגנה על זכויות לבין מתן סמכויות והפעלתן על-ידי הרשויות באופן בלתי מבוקר", אמרה.

לדבריה, הדוח עוסק גם בהעדפת דרכים של שיקום, מניעה וטיפול מוקדם במצוקות אישיות וחברתיות, כדרכים מועדפות לצמצום הפשיעה, על פני שימוש רחב ומוגזם בכלים פופוליסטיים אך בלתי יעילים של ענישה, ובעיקר עונשי מאסר ארוכים ויקרים.

אסירים פלשתינים נותרו כלואים לשווא

במהלך עבודתה השוטפת נתקלה הסניגוריה הציבורית בתופעה של אסירים פלשתינים, שלמרות שסיימו לרצות את מלוא תקופת מאסרם נותרו לשווא במאסר עוד חודשים ארוכים.

המדינה טענה כי למרות שאסירים אלה התגוררו בשטחים עד למעצרם, הם היו חסרי מעמד חוקי בשטחים ולכן אין היא יכולה לגרשם לשם בתום מאסרם. מנגד, גם לא ניתן היה לגרש אסירים אלה לשום מדינה אחרת. כך הושארו האסירים במשמורת ממושכת וחסרת תוחלת, עד שנודע לסניגוריה הציבורית על דבר קיומם והיא הגישה בשמם עתירות מתאימות.

הסניגוריה הציבורית ביקשה מבית המשפט העליון לתת את דעתו גם על התופעה בכללותה, מעבר לתיקים הפרטניים שהובאו בפניו. בית המשפט נענה לבקשה וציין כי קשה להשלים עם מצב שבו אדם נותר במשמורת, וחירותו נשללת לתקופה ארוכה, עקב קשיים בהעברתו למדינה או לרשות הקולטת, הניתנים לפתרון ולהסדר במעורבות מתאימה של הרשויות המוסמכות ובשיתוף פעולה של האסיר הנוגע בדבר. על כן קרא בית המשפט העליון לרשויות המדינה לגבש נהלים להתמודדות עם מקרים מעין אלה.

"דבריו של בית המשפט העליון מחייבים את הגורמים הרלוונטיים לאתר בהקדם את כל האסירים המוחזקים בישראל במצב זה ולגבש לאלתר פתרון מוסדי הולם, שיביא לשחרורם המהיר ממאסר ללא צורך בהתערבותה (המאוחרת) של הסניגוריה הציבורית בכל מקרה ומקרה", נכתב בדוח.

בחלק מבתי המשפט אין מקום שהוקצה להתייעצות פרטית

ישנם בתי משפט בישראל שבהם לא הקצתה הנהלת בתי המשפט מקום שבו יתייעצו נאשמים עם הסניגור שלהם בפרטיות.

"בחלק מבתי המשפט, במיוחד באלה שנבנו לאחרונה או נמצאים בתהליך הרחבה, אכן הוקצה מקום מפגש כזה. למרבה הצער, נותרו עדיין בתי משפט אשר בהם המפגש בין סניגור ללקוחו אינו זוכה לתנאים ההולמים המינימאליים", קובע הדוח.

דבר לא נעשה לפתור הכשל הביורוקרטי שמשאיר חשודים במעצר

דוח הסניגוריה הציבורית קובע עוד כי נמשך הנוהג המשטרתי ה"שערורייתי והבלתי נסבל", כלשון מחברי הדוח, שלפיו משטרת ישראל מותירה חשודים במעצר שעות ארוכות ואף ימים שלמים רק כדי להביאם בפני שופט ולבקש את שחרורם בערובה. זאת, במקום לשחררם בעצמה בערובה מייד, בתחנת המשטרה, כפי שמחייב אותה הדין לעשות.

מבירור שערכה הסניגוריה הציבורית עוד בשנת 2007, הסיבה המרכזית לנוהג פסול זה הינה ביורוקרטית גרידא: היעדרה של מערכת הפקדות מסודרת להפקדת כספי ערובה בתחנות המשטרה. בשל היעדרה של מערכת כזו המשטרה ממשיכה להביא לשחרור בבית המשפט, ללא צורך, חשודים רבים אותם יכולה הייתה לשחרר בעצמה בתחנות. המשטרה מעדיפה לנצל את מערכת הפקדת הכספים המסודרת של הנהלת בתי המשפט, ובכך לחסוך משאבים מינהליים שלה עצמה, על גב החשודים.

"לדעת הסניגוריה הציבורית, נוהג זה הוא בלתי חוקי ובלתי חוקתי. גם בתי המשפט חזרו ומתחו ביקורת חריפה על המשטרה בשל הנוהג הפסול שאימצה לעצמה", נכתב בדוח.

בעקבות חשיפת התופעה בדוח לשנת 2007 ופניות של הנהלת בתי המשפט והסניגוריה הציבורית, התקיים דיון בנושא בלשכת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בפגישה סוכם כי הנוהג הפסול חייב להיפסק והוחלט על שיתוף פעולה בין המשרד לביטחון פנים לבין הנהלת בתי המשפט על-מנת למצוא פתרון של קבע.

משלא חלה כל התקדמות במשך זמן רב, שבה הסניגוריה הציבורית ופנתה לשר המשפטים בדרישה כי המחדל המתמשך של הרשויות הרלוונטיות יופסק לאלתר.

"לפני מספר חודשים נמסר לנו כי שר המשפטים והשר לביטחון פנים הסכימו על דרכים לפתרון הבעיה. בין היתר, סוכם כי מזכירויות בתי המשפט יטפלו בשחרור על-ידי הקצין הממונה כאילו היה שחרור על-ידי שופט. עוד נקבע, כי המזכירויות יהיו פתוחות לצורך כך עד השעה 18:00. כדי לתת מענה לאחר שעות העבודה של המזכירויות, ביקשה הסניגוריה הציבורית כי במערך ההסברה של משטרת ישראל תודגש האפשרות למתן ארכה להפקדה, כפי שנוהגים בתי המשפט. בשלב זה, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות, ההסדרים החדשים לא יושמו והתופעה הבעייתית שרירה וקיימת", לשון הדוח.

המכון לרפואה משפטית מערים קשיים על הסניגוריה

בשנתיים החולפות הורחבה והועמקה מעורבות הסניגוריה הציבורית, באמצעות מומחים מטעמה, בהליכי נתיחה שלאחר המוות במכון לרפואה משפטית. הסניגוריה הציבורית רואה חשיבות רבה במעורבות זו, שכן באופן זה נשמרת שקיפות והוגנות ההליך, ומתאפשרת בקרה וביקורת על עבודת המכון לרפואה משפטית. ראוי לציין כי מדובר בהתפתחות חדשה במשפט הפלילי שמקורה ביוזמה מתמשכת של הסניגוריה הציבורית.

נושא חדש זה הוצג בהשתלמויות לצוות הפנימי ולצוות החיצוני, בהשתלמות לשכת עורכי הדין ובפורום מחלקות המעצרים. בהמשך מונו אחראים לטיפול בסוגיה, הוגשו בקשות וניתנו החלטות רבות של בתי המשפט בכל רחבי הארץ, המתירות השתתפות מומחה מטעם ההגנה בנתיחה ובבדיקה החיצונית של הגופה. מטעם הסניגוריה משתתפים בנתיחות שני רופאים מומחים לרפואה משפטית.

"תוך כדי הטיפול השוטף נתקלנו בקשיים מעשיים שונים ובהתנגדויות, בעיקר מצד המכון לרפואה משפטית עצמו. אנו מתמודדים עם קשיים אלה, הן במישור הפרטני באמצעות פניה לבית המשפט והן במישור המערכתי, באמצעות פניה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בעקבותיה החלה עבודת מטה לגיבוש נהלים מוסכמים להשתתפות בנתיחות. התקווה היא שעבודת המטה תניב עיגון מוסכם של הפסיקה שהתפתחה, בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה או בחקיקה", נכתב בדוח.

המערכת המשפטית והמשטרה נסחפו למחול שדים תקשורתי

חלק נכבד מדוח הסניגוריה הציבורית נוגע לשיבוש עבודת הסניגורים בשל הדלפות מידע שנעשות מתוך חדרי החקירות של המשטרה.

"במציאות המטרידה שנגלית לעינינו נדמה כי המערכת המשפטית כולה נסחפה לאנרכיה, שבה הנפשות הפועלות מתקשות לנהוג באחריות ובריסון המתחייבים, תוך פגיעה קשה בזכויות פרט בסיסיות וביכולתן של הרשויות לקיים הליכי חקירה ומשפט תקינים. הסניגוריה הציבורית עומדת חרדה אל מול הצטברות המקרים בהם מתפרסמים באמצעי התקשורת פרטים ומידע מתוך חקירות משטרתיות מתנהלות. פרסומים אלה, שפעמים רבות נעשים בד-בבד עם ביצוען של פעולות החקירה, נהפכו באחרונה לתופעה של ממש, במסגרתה מתפרסמים באמצעי התקשורת כבדרך השגרה עדויותיהם של חשודים, עדים ומתלוננים, צילומים מחדרי חקירות ומזירת שחזור העבירה, חומרי חקירה "מפלילים" שלעיתים אף ברור, כבר בעת פרסומם, כי לא יהיו קבילים בשלב שמיעת הראיות במשפט ועוד", נכתב בדוח.

לטענת מחברי הדוח, תדירותם והיקפם של הפרסומים הביאו לכך שפרשות משפטיות רבות מנוהלות למעשה בתקשורת, וזאת במקביל לניהולן בבתי המשפט, ולעיתים אף קודם לכן, בטרם הסתיימה החקירה או הוגש כתב אישום. במשפטי השדה וכיכר העיר הנערכים בתקשורת אין לחשוד סיכוי לצאת זכאי, גם אם בסופה של החקירה שהתנהלה נגדו מתברר כי אין הצדקה להעמידו לדין.

"פרסום פרטים ומידע בתקשורת מתוך חקירות משטרתיות ומשפטים פליליים תלויים ועומדים, מביא לפגיעה קשה ומוחשית בכבודם, בפרטיותם ובשמם הטוב של חשודים ונאשמים, להם כידוע עומדת בשלב זה חזקת החפות. פעמים רבות נגרמים נזקים חמורים ובלתי הפיכים בתחומי חיים שונים אף לבני משפחתם של החשודים ש"זכו" בחשיפה התקשורתית. כל זאת, ולפעמים אף על אחת כמה וכמה, כשמתברר לאחר החקירה או המשפט כי החשדות נגדם היו מוטעים", נכתב בדוח. "אכן, אין חולק כי פומביות הדיון השיפוטי, חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, הינם ערכים המצויים בלב ליבה של השיטה הדמוקרטית. אולם, תהום עמוקה פעורה בין השאיפה להגשמתם לבין המציאות הקיימת, המתבטאת בהדלפות מאסיביות ושיטתיות מחדרי החקירות ופרסומן בתקשורת, לעיתים באופן חלקי או מסולף, הפוגע בגלוי ובאופן שיטתי בזכויות פרט בסיסיות, משבש את התנהלותן התקינה של מערכות אכיפת החוק והמשפט ומרוקן מתוכן מושכלות יסוד של המשפט הפלילי, כאשר כל מטרת הפרסום היא ליצור אווירה ציבורית בעד או נגד צד כזה או אחר, ולספק את יצר המציצנות וסף הריגוש הציבורי ההולך וגובר", לשון הדוח.

"הדלפת המידע על-ידי המשטרה, שנעשית לא אחת באופן סלקטיבי ומגמתי, נובעת בעיקרה מרצון להאדרה עצמית, משאיפה 'לייחצן' את חוקריה ולהעלות את יוקרתה ותדמיתה המוסדית בסקרי דעת הקהל, אפילו במחיר האפשרי של פגיעה בחקירה. לכך מתווספים, מטבע הדברים, גם אינטרסים אישיים ופרסומיים של מוסרי המידע. אינטרס אחר, ומרכזי לא פחות, שמושג באמצעות ההדלפות, הוא יצירת יחסי תלות 'פאבלוביים' בין עיתונאים למשטרה. ישנם מקרים בהם גורמים במשטרה מנצלים לרעה את כוחה העצום מול התקשורת כדי לכפות על העיתונאים פרסום מסולף של פרטים מחקירה. ישנם אפילו מקרים בהם מוסרי המידע מהמשטרה נוקטים במשחק כפול ופסול, שבמהלכו בית המשפט מוציא לבקשתם צו איסור פרסום על החקירה, ובה בעת, כשאותו צו שיפוטי עודנו תלוי ועומד, הם מזינים את העיתונאים במידע חלקי או גורף מהחקירה החסויה. תופעות אלה הן בבחינת סוד גלוי לכל מי שמצוי בעולם זה, והן מדווחות באופן מפורש מפיהם של כתבי המשטרה והמשפט למיניהם", האשימו אנשי הסניגוריה.

אצבע מאשימה מופנית גם כלפי אנשי התביעה. "הפרקליטות, גם היא אינה מפקירה, כבעבר, את המגרש התקשורתי, ומלווה כל צעד בו היא נוקטת, או עומדת לנקוט, בדברור מקצועי צמוד. היא פועלת בפרשיות מסוימות מתוך אינטרס עצמאי משלה, שעיקרו הרצון להפעיל לחץ עקיף על בית המשפט, ליצור דעת קהל מרשיעה ולהפרות שיח ציבורי תביעתי, וזאת עוד לפני שהחל המשפט ואף במהלכו. יתרה מזו, נדמה כי ראשי מערכת התביעה הכללית בחרו, עד לאחרונה, באופן עקבי להעלים עין מן האופן הבוטה בו פועלת המשטרה בתחום זה, ככל הנראה מכיוון שלשיטתם הדבר משרת את מה שנחזה, לפחות בעיניהם, כאינטרס ציבורי לגיטימי", מציין הדוח.

עוד נכתב כי במקרים אחרים מקור המידע לפרסומים הוא סניגורים פרטיים, המייצגים את החשוד או הנאשם או עורכי דין של נפגעי עבירה פועלים מתוך אינטרסים מובהקים וגורמים לפגיעה ממשית בלב ההליך הפלילי.

"אותם עורכי דין נוהגים 'לשדך' בין המתלונן המיוצג על ידם לבין אמצעי התקשורת לצרכי ראיונות 'בלעדיים', בהם המתלונן מוסר את גרסתו המלאה והמפורטת לאירוע. והכל, מעבר לסיפוק יצר הפרסום העצמי, נעשה במטרה להשפיע על דעת הקהל וליצור לחץ ציבורי על גורמי התביעה להגיש כנגד החשוד כתב אישום חמור ככל האפשר. גם בהקשר זה טובת הלקוח - נפגע העבירה - עלולה להיפגע, למשל במקרים בהם הגרסה שהוצגה על-ידי המתלונן 'שופצה' בעצת עורך דינו לקראת היציאה הפומבית לתקשורת. במקרים ממין אלו, מתלונן דובר אמת צפוי להיות מעומת, הן בחקירה והן במשפט, עם השינויים בגרסתו, אמינותו תתערער באופן משמעותי ועלול להיגרם לו נזק נפשי נוסף לזה שכבר נגרם לו. מנגד, מתלונן שמסר למשטרה הודעה שקרית, שפותחה ונופחה בראיונות לתקשורת, יתקשה לחזור בו וידבק בתלונת השווא שהגיש", ציינו.

עוד העירו כי שלל האינטרסים שהוצגו לעיל מתמזגים עם האינטרסים העצמאיים של אמצעי התקשורת. "התקשורת עברה ברבות השנים כברת דרך ארוכה, ממערכת אחראית, עניינית ומקצועית למערכת רווית אינטרסים מסחריים ורדופה על-ידי שד הרייטינג, אשר נתונה במשטר תחרותי, אכזרי ופרוע. בשוק הבין-ערוצי נדרשים אמצעי התקשורת לצבוע את דיווחיהם בצבעים עזים, להעמיס בפרטי-פרטים ובתיאורים פלסטיים ולשווק כל פרשה בכינוי קליט וקולע, גם במחיר של סיקור מניפולטיבי ולא מדויק. הניסיון מלמד כי הכותרות הרועשות הן בדרך כלל גם הכותרות המרשיעות, שכן חקירה שלא הניבה כתב אישום אינה נחשבת לאייטם חם במיוחד. אפילו באותם מקרים (נדירים, יש לומר) בהם סגירת התיק תזכה לפרסום, הרי שהדבר לא ייעשה באותה רמת הבלטה שננקטה עם התפוצצות הפרשה. חוקי המשחק החדשים, לפיהם הפרסום חייב להיות מיידי, סנסציוני ודרמטי, מחייבים את כלי התקשורת להישען באופן כמעט בלעדי על מקורות המידע המבוקש, עוד בשלב המוקדם של החקירה", כתבו בדוח.

מחברי הדוח העירו כי בנסיבות אלה, יחסי התלות והסימביוזה עם גורמי אכיפת החוק הם בלתי נמנעים. מערכת יחסים זו מסכלת כל אפשרות לדיון ביקורתי ממשי מצד התקשורת. דיווחי התקשורת, רובם ככולם, ישקפו הליכה עיוורת אחר גרסת המשטרה וראייתה ככזה ראה וקדש. לעומת זאת, דברי החשוד יזכו בדרך כלל להתייחסות ספקנית וצינית עד כדי הבעת חוסר אמון בולט בגרסתו.

המשטרה לא מודיעה לעצורים על זכויותיהם

משטרת ישראל לא מקפידה על הוראות החוק ועל התקנות כמו גם על פסיקה של בית המשפט העליון ולא מודיעה לעצורים לזכותם לקבלת סיוע מסניגור ציבורי עוד בטרם החלה חקירתם.

על-פי חוק המעצרים, זכאי כל עצור להיפגש עם עו"ד ולהיוועץ בו. על הקצין הממונה המחליט לעצור את החשוד להודיע לו מייד על זכותו לבקש להיות מיוצג על-ידי סניגור ציבורי. כן זכאי העצור כי בקשתו תועבר ללא דיחוי למשרדי הסניגוריה הציבורית.
לשם מילוי הוראות החוק, מפעילה הסניגוריה הציבורית מערך שלם של עורכי דין תורנים וכוננים בכל רחבי הארץ, החל משעה 07:00 בבוקר ועד לשעות הלילה המאוחרות, לרבות בסופי השבוע. במחלקות המעצרים במחוזות מוצבים סטודנטים למשפטים, שתפקידם להפנות את עורכי-הדין התורנים לתחנות המשטרה ולבתי המעצר הרלוונטיים, כדי להיפגש עם החשודים בהקדם האפשרי.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, כתבה בפסק דין יששכרוב כי הדעה המקובלת היא שזכות הייצוג וההיוועצות בעורך דין מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המרות החוקרים אותו. אי ידיעתו של חשוד על זכותו לבקש להיוועץ בעורך דינו עלולה להוביל בנסיבות מסוימות לפגיעה בהגינות החקירה.

"אולם, עד עצם היום הזה לא התאימה משטרת ישראל את ההנחיות לחוקריה בנושא יישום זכות ההיוועצות להלכה שנקבעה. למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון בפרשת יששכרוב ובפרשת שי, ועל-אף הוראות החוק והתקנות, לא מקפידה משטרת ישראל ליידע את כל העצורים על זכותם לסניגור ציבורי טרם חקירתם. רובם המכריע מקבלים הודעה על זכותם להיוועץ עם סניגור רק עם סיום פעולות החקירה והעברתם לבית המעצר. חלקם לומדים לראשונה על זכותם זו רק כאשר הם מובאים למחרת מעצרם לבית המשפט ופוגשים שם את הסניגור הציבורי התורן", לשון הדוח.

עוד מציינת הסניגוריה הציבורית כי נמשכת מגמת הירידה בהודעות שמתקבלות בסניגוריה ממשטרת ישראל על עצורים שמבקשים סיוע משפטי ציבורי. עם זאת, חלה עליה ניכרת בשיעור ההודעות המועברות מן המחוז הצפוני וממחוז חיפה במשטרה. לטענת הסניגוריה הציבורית, מדובר בעלייה שמקורה בפניות חוזרות ונשנות במשך שנים רבות של נציגי הסניגוריה הציבורית אל המשטרה במחוזות הללו.

"למרות זאת, שיעור ההודעות במחוזות אלה הוא עדיין נמוך יחסית. בשאר המחוזות, למעט במחוז ירושלים, חלה כאמור גם בשנת 2009 ירידה בשיעור ההודעות המועברות על-ידי המשטרה, כשהירידה משמעותית ומדאיגה במיוחד במחוז דרום", נכתב בדוח.

חלק ניכר מההודעות שהועברו ממשטרת ישראל לסניגוריה הציבורית בשנים 2008 ו-2009 לא הועבר מייד עם המעצר אלא זמן רב לאחר מכן, בדרך כלל לאחר שהחשוד כבר נחקר ארוכות. זאת בשל חילוקי דעות קשים בין הסניגוריה למשטרה באשר למועד הנכון, על-פי החוק, המחייב ליידע את העצור אודות זכותו להיוועץ בסניגור.

"התוצאה היא כי רוב החשודים המובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעותיהם מבלי שנמסר להם כי הם זכאים להתייעץ עם סניגור טרם חקירתם או מבלי שמתאפשר להם לקיים זכות זו, הלכה למעשה. זכות ההיוועצות לפני חקירה שמורה, איפוא, רק לנחקרים מיוחסים אשר דבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים", לשון הדוח.

ייצוג בעליון, בתיקי הסגרה ובקשות חנינה

בשנת 2008 ייצגה מחלקת תיקי בית המשפט העליון בסניגוריה הציבורית ב–320 הליכים ובשנת 2009 ב-351 הליכים.

רוב תיקי העליון שבהם התעסקה הסניגוריה הציבורית עסקו, באופן טבעי, בערעורים פליליים - 253 בשנת 2008 ו-290 בשנת 2009.

מן הסניגוריה הציבורית נמסר עוד כי במהלך השנתיים האחרונות זכתה הסניגוריה הציבורית להצלחות רבות בבית המשפט העליון, לרבות בתיקים עקרוניים אשר להלכה שנקבעה בהם השלכות רחבות. בין התיקים הללו היו זיכויים מעבירות של אונס ורצח.

בשנת 2008 התקבלו במשרדי הסניגוריה הציבורית 28 פניות חדשות לייצוג בבקשות למשפט חוזר. בשנת 2009 חלה ירידה משמעותית והתקבלו 17 פניות בלבד.

בשנת 2009 ייצגה הסניגוריה הציבורית (במחוז ירושלים) ב-5 תיקי הסגרה, ובתיק אחד של החזרת עבריין לריצוי העונש בישראל.

בדוח נטען כי ייצוג על-ידי הסניגוריה בתיקי הסגרה הביא לשינויים משמעותיים בתחום זה. שנים רבות ההלכה של בית המשפט העליון הייתה שכל מי שמתבקשת הסגרתו ייעצר עד לתום הליכי ההסגרה, למעט במקרים חריגים. זאת, על-אף הוראות חוק המעצרים ותוך יצירתה של עילת מעצר פסיקתית שלא קבועה בחוק. עם כניסת הסניגוריה חלה תפנית, בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון בפרשת פרצוב, בה נקבע במפורש כי ההלכה השתנתה וכי יש לבחון את שאלת המעצר עד תום הליכי ההסגרה בהתאם להוראות חוק המעצרים, ולשחרר לחלופה במקרים המתאימים, כאשר עצם העובדה כי מדובר בעניין של הסגרה לא יכול להוות שיקול מכריע בשאלת המעצר.

בפברואר 2009 הוגשו באופן מרוכז לנשיא המדינה 81 בקשות חנינה (למחיקת רישום פלילי) לעברייני ההינתקות. 48 בקשות התייחסו לנאשמים קטינים ו-32 בקשות התייחסו לנאשמים בגירים. 58 בקשות חנינה התקבלו, 20 נדחו ולגבי 3 טרם התקבלה תשובה.

ליקויים בשב"ס בהגשת עתירות אסירים

פניות רבות שהתקבלו בסניגוריה הציבורית מעלות תמונה קשה של ליקויים בתהליך הגשת עתירות אסירים בשב"ס.

מבדיקה של 415 עתירות אסירים במחוזות השונים התקבל הנתון הבא: ברמה הארצית נמצא כי כי 51.3% מהעותרים לא היו מיוצגים ו- 48.7% היו מיוצגים. בחלוקה למחוזות עולה כי קיימת בעיה קשה של שיעורי ייצוג נמוכים מאוד בהליכי עתירות אסירים במחוז הדרום, בו נמצא כי ב-63% מן התיקים שנבדקו האסירים לא היו מיוצגים. במחוז ת"א-מרכז 53% מן האסירים לא היו מיוצגים, ואילו במחוז נצרת 48% מהם לא היו מיוצגים. ראוי לציין לטובה את מחוז חיפה, בו נמצא כי שיעור האסירים הבלתי מיוצגים הוא 30% בלבד מכלל התיקים שנבדקו.

פניות אלה, אשר הגיעו אל הסניגוריה הציבורית ממספר לא מבוטל של מתקני כליאה, מעוררות חשש לקיומה של פרקטיקה המערימה קשיים ומכשולים בפני אסיר המעוניין להגיש עתירה לבית המשפט. על-פי הדיווחים, הפעולות הפסולות בהן נוקטים גורמים שונים במתקן הכליאה נעשות לכל אורך שלבי תהליך הגשת העתירה. מהצטברותם ושכיחותם הגבוהה של דיווחים אלה, מצטיירת תמונה מטרידה של אי-עמידה בכללי מינהל בסיסיים, אי-מילוי הוראותיה של פקודת הנציבות בנושא עתירות אסירים והפרות חוזרות ונשנות של זכות הגישה החופשית לערכאות שיפוטיות, דווקא כשמדובר באוכלוסיה שזקוקה לזכות זו יותר מאוכלוסיות אחרות.

בין היתר, דווח על ליקויים רבים אשר עלולים לשלול דה-פקטו את הסעד אותו מבקש האסיר לקבל מבית המשפט, כגון אי-עמידה בכללי מינהל המחייבים מתן החלטה במהירות הראויה ותוך הנמקה סבירה; הפעלת לחצים לא ראויים על אסירים המבקשים לעתור לבית המשפט; הערמת קשיים פרוצדוראליים מצד שלטונות בית הכלא, כגון דרישה מן האסיר להעתיק שישה עותקים מעתירתו בכתב יד, סירוב מצד בעלי הסמכות בבית הכלא לקבל עתירות ושיהוי ניכר בהעברתן לבית המשפט; בעיות מבניות בתהליך של מחיקת העתירה והיעדר שקיפות בהליכי הטיפול בעתירה.

בחודש פברואר 2009 פנתה הסניגוריה הציבורית בנושא זה מספר פעמים לייעוץ המשפטי ובתגובה נמסר שהנושא ייבדק. לאחרונה, הגישה הסניגוריה נימוקים מפורטים בעתירה לבית המשפט העליון שעניינה העברת עתירות אסירים מבית משפט מחוזי אחד למשנהו, שוב ושוב, כתוצאה מהעברת האסיר העותר ממתן כליאה אחד למתקן כליאה שני, המצוי במחוז שיפוט אחר.

ליקויים מהותיים בדיוני הוידיאו קונפרנס

החל מחודש ספטמבר 2007 מתקיימים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו דיונים בבקשות להארכת מעצר ולשחרור בערובה בדרך של היוועדות חזותית (וידיאו קונפרנס).

מדובר בהליך שמעוגן בחוק שחוקק כהוראת שנה לשנה אחת ושבמסגרתו נותר החשוד בבית המעצר באולם מיוחד המיועד לכך ובו ציוד אלקטרוני המותאם לקליטה חזותית וקולית של הדיון המשפטי, המתקיים באולם בית המשפט בתל אביב ובבית המשפט מסוגלים לראות את החשוד ולדבר עמו. דיון שכזה נעשה, לדוגמה, בהארכות המעצר של הבדרן דודו טופז ז"ל.

"במהלך השנה הראשונה להפעלתו של הפיילוט האמור, נתגלו ליקויים מהותיים ותקלות משמעותיות. הליקויים והתקלות אירעו תכופות הן בשלבים המוקדמים לקיום הליך ההיוועדות החזותית (אי העברת הודעות לסניגוריה הציבורית על מעצרם של חשודים, קושי באיתור עצורים במתקני המשטרה או המעצר לשם מתן ייעוץ והחתמתם על הסכמה וכד'), והן תוך כדי הליך ההיוועדות החזותית עצמו (כגון קשיים טכניים בתיפעול המערכת, ואף קיום דיונים על-ידי שופטים בניגוד להוראות החוק), והביאו לכך שבמקרים רבים נפגעו זכויותיהם של העצורים", מציין הדוח.

משתמה שנת הניסיון הראשונה של הפרויקט, הועלתה הצעה להפוך את הוראת השעה להסדר של קבע, אולם לנוכח הקשיים המהותיים ביישומו, סברה הסניגוריה הציבורית כי טרם בשלה לכך העת, וכי יש מקום להמשיך את הפרויקט בדרך של הוראת שעה לשנה נוספת, על-מנת שיתוקנו כל התקלות והליקויים הקיימים, בטרם הפיכת ההסדר לחקיקה של קבע. עמדה זו נתקבלה בסופו של דבר. תקופת הפיילוט הוארכה בשנה נוספת, אלא שגם במהלכה לא באו הדברים על תיקונם.

"ממעקב הדוק של הסניגוריה הציבורית, אשר עורכי הדין מטעמה ייצגו ברובם המכריע של הליכי ההיוועדות החזותית, עלה בבירור כי קיימים תקלות וליקויים חמורים ביישומו של ההליך, היורדים לשורשו ופוגעים בזכויותיו של החשוד המשתתף בו", נכתב בדוח. "בסופו של דבר הוארכה הוראת השעה בשנה שלישית, אך גם בשנה זו, למרבה הצער, לא באו הדברים על תיקונם, ונראה כי הפרויקט לא נחל הצלחה כפי שניתן היה לצפות מלכתחילה".

קטינים בעלי לקות מופקרים במעצר רגיל

הסניגוריה הציבורית מתריעה בדוח כי העובדה שאין בישראל מסגרת כליאה מותאמת לקטינים בעלי לקות גבולית, נפשית או שכלית מעמידה אותם בסיכון וחושפת אותם להתעללות.

לאחרונה נתקלת הסניגוריה הציבורית ביותר ויותר מקרים של קטינים אשר רמתם השכלית או הנפשית אינה עולה כדי סיווגם הרשמי, אלא מוגדרת כגבולית. על-אף המלצה טיפולית בעניינם, הם נשלחים לכלא מפאת העדר פתרון מערכתי המותאם למצבם.

"הסניגוריה הציבורית סבורה כי במדינה החתומה על האמנה לזכויות הילד ומחויבת לטיפול בילדיה, הדעת לא סובלת הפקרה של קטינים נזקקים, וכי בעיות פרוצדוראליות או תקציביות אינן יכולות להוות הצדק או חסם מפני הקמת מעון המותאם לצרכיהם של קטינים בעלי לקות שכלית או נפשית", לשון הדוח.

שב"ס לא מיידע אסירים על זכותם לסניגור בוועדת השחרורים

למרות הסמכות שניתנת לוועדות השחרורים בבתי הסוהר למנות סניגור לאסירים המתייצבים בפניהן עדיין נותר היקף הייצוג ברמה נמוכה. דוח הסניגוריה מציין כי על-אף העליה המשמעותית והמתמדת בהיקף הייצוג לאורך השנים, המצב בתחום זה רחוק מלהשביע רצון ודורש תיקון.

"הסניגוריה הציבורית סברה כל השנים כי הסיבות המרכזיות להיקף הנמוך של הייצוג הן היעדר מודעות בקרב האסירים בנוגע לזכותם לבקש כי ימונה להם סניגור ציבורי והעיתוי המאוחר להגשת הבקשה למינוי סניגור ציבורי ולמתן החלטה בבקשה. לאלה הצטרפו התנגדויות שונות, פרטניות ומערכתיות, של הפרקליטות ובאי-כוח היועץ המשפטי לממשלה המייצגים את המדינה בוועדות. גם היעדרן של אמות מידה ברורות למינוי סניגור על-ידי וועדות השחרורים וחוסר הבנה שהתגלה בקרב חלק מהוועדות בדבר תפקידו החשוב של הסניגור בהליך השחרור המוקדם, תרמו את חלקם לשיעור השימוש הנמוך שעשו הוועדות בסמכותן", נכתב בדוח.

למרות הוראות נוהל בעניין זה, וחודשים רבים מעת כניסתו לתוקף של הנוהל, שירות בתי הסוהר לא נקט בפעולות הנדרשות להטמעת הנוהל בקרב כלל בעלי התפקידים הרלוונטיים. במרבית מתקני הכליאה עדיין לא מחולקים ע"י שב"ס לאסירים טופס היידוע וטופס הבקשה למינוי סניגור ציבורי.

"מעבר לפגיעה בזכויות האסירים, המתבטאת בקיצור מראש של תקופת השחרור המוקדם הפוטנציאלי שלהם, הסניגוריה סבורה, כי התפישה וההתנהלות הנ"ל הן שגויות ומחטיאות את מטרת תיקון החקיקה האמור ואת הוראות הנוהל גם בהיבטים נוספים. מינוי סניגור ציבורי בעת הדיון ו/או בסמוך מאד לפני מועד הדיון, ולאחר שכבר גובשו כל חוות הדעת המקצועיות המוגשות לוועדת השחרורים, גורם לייצוג בלתי אפקטיבי, לפגיעה בזכויות האסיר ולבזבוז משאבים. ייצוג בידי סניגור לאחר שכבר ניתנו חוות הדעת המקצועיות, ולאחר שכבר גובשה הדעה של הגורמים הרלוונטיים מבלי שהוצגו בפניהם טיעוני האסיר, הוא בבחינת שימוע מאוחר, הגורר אחריו תוצאות קשות. הדבר אף גורר אחריו כפל דיונים של הגורם המקצועי, על כל בזבוז המשאבים הנלווה לכך וכן דחיות נוספות של מועד הדיון בוועדת השחרורים אל תוך תקופת השליש", לשון הדוח.

"מדובר בפגיעה קשה ונמשכת בזכויות אסירים ובהוגנות ההליך ויש לעשות בדחיפות לפתרונה. הסניגוריה הציבורית סבורה כי היעדר ייצוג משפטי פוגם ביכולתו של אדם להציג עמדתו בצורה אופטימלית ולהגן על זכויותיו, כי הוא מעצים את הפער הקיים ממילא בינו לבין באי-כח היועץ המשפטי לממשלה שהם פרקליטים מיומנים, וכי יש לעשות כל מאמץ על-מנת לתקן מצב קשה זה", לשון הדוח.