מכתב אנונימי של "תושבים מודאגים" - דיבה

"אינני סבור, כי זהו מנהג בתום לב של מערכת עיתון לפרסם ידיעה שמקורותיה אנונימיים, בלא שהעיתון נוקט אמצעים סבירים על-מנת לברר את אמיתותה של הידיעה, כגון פניה לפלוט כי יתן את עמדתו לידיעה בטרם תתפרסם". כך קבע (יום ב, 13.09.10) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת עילית, אברהם אברהם, בערעור שהגיש שמעון גפסו, מתמודד על רשות עירית נצרת עילית אל מול רונן פלוט, על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 14.12.09, אשר חייב אותו בפיצויים של 35 אלף שקלים לרונן פלוט, בגין דברי לשון הרע שפרסם אודותיו כאילו הוא אלים כלפי בת משפחה.

כמו רבות מפרשיות לשון הרע, אלו מתחילות במערכות בחירות - אשר בהן מעורבים לרוב המקומונים - ואשר בהם בוחשים המועמדים לראשות העיר - ואשר במסגרתם - לרוב - מתבצעות "חשיפות" על פרקים "אפלים" מעברו של מועמד זה או אחר, הכל בכדי להכפישו.

ה"חשיפות" במקומונים, אשר לרוב נכתבות בשפה עילגת, אשר ניתן להבין דרכה כי הכותב אינו בהכרח מי שנוהג למשוך בקולמוסו לפרנסתו אלא יותר - מי שנוהג לדחוף במרפקו לפרנסתו (פוליטיקאי) מובילות לא אחת לתביעת דיבה. אותו הלהט "להעמיד את המתחרה במקומו" ולפרסם אודותיו דברי בלע אשר יסיטו את קהל הבוחרים אל הצד השני, מתחלף לו בלהט אחר - "ללכת עד הסוף" בתביעת דיבה - המוכפש רוצה לטהר את שמו, וייצרי הבחירות מתערבבים להם בייצרי צחצוח חרבות אדברסרי בבית המשפט.

כזה הוא גם הסיפור שבפנינו, בו חוברים להם יחדיו (כשהדבק המאחד ביניהם הוא אגלי הזיעה של היצרים הלוהטים) - שני מועמדים מתחרים לראשות העירייה, שמעון גפסו ורונן פלוט, מקומון אחד שנמצא תחת השפעתו של שמעון גפסו - יד ימינו של גפסו, בוריס אסקין, שהוא גם עורך המקומון, משפחה רוסית אשר על-פי סיפור שאמיתותו מעולם לא נתבררה עד תומה, מכלה זעמה בכלה ובילדיה של הכלה, ומכתב מדומיין של "תושבים מודאגים" אשר "קיומם" מוטל על עד עצם היום בספק, ואשר "כתבו" למקומון בשפה הרוסית - תוך שהם מסתתרים מאחורי מסך האנונימיות - מכתב של "תושבים מודאגים" בדבר מעשיו, כביכול, של רונן פלוט.

"מבקשים לדעת את מלוא האמת על דמותם המוסרית"

מן הראוי להביא כלשונו את המכתב שכתבו למקומון בעל השם מלא הפאתוס, כמו מלמד על הצפוי להתרחש בין דפיו , "עורי עיר", קבוצת "תושבים מודאגים", אשר – כעולה מפסק הדין – ספק אם יש להם שמות, פנים, רגלים, ידיים, או מספרי תעודות זהות, וכו':

"מערכת נכבדה, בעיר סובבות בצורה עיקשת שמועות, שבמשטרה נפתח תיק והועבר לביהמ"ש נגד משפחתו של מר פלוט, אשר נוהגת ביחס לכלתה, אם להתבטא בצורה מתונה, בצורה קשה; כלומר, הרביצו לה ולנכד (או לנכדה). אומרים שבנושא זה הייתה תוכנית שלמה ברדיו המרכזי בעברית, ושהבירור המשפטי של תביעת זו שניזוקה כבר התקיים.

היות שמר פלוט איננו רק יו"ר הסניף המקומי של הליכוד, אלא מהווה מועמד אפשרי למשרת ראש העיר, הננו סבורים שאנו, הבוחרים המקומיים, זכאים לדעת את מלוא האמת על דמותם המוסרית של כל מי שמתכוונים להתמודד על תפקיד ראש העירייה שלנו. בהתייחס לאמור לעיל נבקש להבהיר את הסיטואציה – נכונות או לא נכונות השמועות הסובבות בעיר. לאשר או להכחיש אותן. את פנייתנו אנו שולחים לשני עיתונים בשפה הרוסית: "אינדקס" ו"עורי עיר", בתקווה שאיזו מהן תיתן לנו תשובה בהירה מעל דפיה.

מכתב זה חובר ע"י 6 תושבים של העיר. ואולם אינם יכולים לגלות את שמותינו, היות שלצערנו בנצרת עילית קיימת רדיפה של מי שחושב אחרת".

השופט אברהם אברהם אומנם מחל לעורך המקומון, בוריס אסקין, על שלא מסר את שמות ה"תושבים המודאגים", שכן אין מקילים ראש בחיסיון עיתונאי, אך היות וגם ה"מכתב" המקורי שנכתב מעולם לא הוצג לבית המשפט, קיומם של שכנים אלו הועמד באותה רמת ודאות כקיומו של המשיח/סנטה קלאוס/האימאם הנעלם: כמו שמיתוסים דתיים אלו נחוצים למנהיגים בכדי להביא את המוני העם לצית להם, כך גם "תושבים מודאגים" אלו, אשר ספק אם אי פעם נבראו, לא נועדו אלא לשמש שופר לשמעון גפסו, אשר בית משפט השלום בנצרת עלית קבע כי הוא עומד מאחורי הפרסומים, ולא רק עומד, אלא ממש מייצר רב שיח מדומין בו מערכת העיתון ה"אחראית" משיבה ל"תושבים המודאגים" בזו הלשון:

"...מן המערכת: אין זה נהוג במערכת שלנו להגיב להתקשרויות או מכתבים אנונימיים. אולם היות שאנו מבינים, כי לבעלי הפניה היה יסוד מוצק שלא לגלות את שמותיהם מחשש לתגובה, בכל זאת נבהיר את הסיטואציה.

עפ"י עדותו של הצד הניזוק, הליך של תלונה בגין התנהגות בלתי הולמת מצד משפחת פלוט אכן נדון בביהמ"ש. בכל מה שקשור למהות התיק, הרי שאנו מודיעים שבהתאם לחוקי מדינת ישראל, הדיון בתיקים בענייני משפחה מתנהל בדלתיים סגורות והחומר של הדיון המשפטי אינו נתון לפרסום."

מבחן הקורא הסביר

כדרכם של בתי משפט, בוחן בית המשפט את הטקס שנטען לגביו שמהווה "לשון הרע" במבחן הקורא הסביר. השופט אברהם אברהם מוצא כי הקורא הסביר – הגם שדובר על משפחת פלוט – יבין כי ידו של רונן פלוט – הלא הוא המועמד לראשות העיר – במעל, וכן כי – הגם שבפועל מדובר בצו הגנה שנתבקש – מבלי שאנו יודעים את תוצאותיו או את עילות בקשתו – הקורא הסביר עלול להבין כי בפרשיית אלימות עסקינן:

"...אם כן מסתבר, כי כלתו של פלוט ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה צו הגנה, וזה ניתן לה, במעמד צד אחד. אלא שמעבר לכך אין אנו יודעים דבר. איננו יודעים מה היו טענותיה של הכלה בבית המשפט לענייני משפחה, אילו מעשי אלימות הופנו כלפיה וכלפי בנה/בתה, ואם הוכחו המעשים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית משפט אחר. איננו יודעים אף אם צו ההגנה נותר על-כנו, לאחר שניתן במעמד צד אחד. גבסו ואסקין לא הביאו בפני בית המשפט קמא ולו בדל ראיה להוכיח מידע חשוב זה. יוצא אם כן, שלבד מן העובדה, שבית המשפט לענייני משפחה נתן צו הגנה במעמד צד אחד, שאין חולק כי לא הופנה כלפי המשיב-פלוט, אין לנו ולו ראיה, המוכיחה את התנהגותו האלימה, גם לא של שאר בני משפחתו, כלפי הכלה ובנה/בתה, כפי שנאמר בידיעה. לא הוכחו הדברים שברישא לפרסום, כאילו נפתח תיק במשטרה והועבר לבית המשפט נגד משפחתו של המשיב, "אשר נוהגת ביחס לכלתה, אם להתבטא בצורה מתונה, בצורה קשה; כלומר הרביצו לה ולנכד (או לנכדה)", וכי "הבירור המשפטי של תביעת זו שניזוקה כבר התקיים". אמיתותם של דברים מכפישים אלו לא הוכחה כלשהו".

משנקבע כי אין אמת בדברים – לא נדרש השופט אברהם אברהם לבדוק את התקיימות היסוד השני של הגנת סעיף 14, היינו אם יש עניין ציבורי בפרסום.

על טענת תום הלב ויתרו הנתבעים, ובצדק, לשיטת השופט אברהם, כי אין זה תם לב מצד עיתון לפרסם "דברים בשם אומרם" של כותבים אנונימיים, מבלי לטרוח, אפילו, לוודא את אמיתות הדברים, לדוגמה ע"י פניה לרונן פלוט.

ערעורו של גבסו נדחה, אולם שיעור הפיצויים נותר על-כנו ( 35 אלף שקלים) בתוספת עשרת אלפים שגבסו נאלץ לשלם שוב לפלוט, הפעם כהוצאות משפט.