מורה שהתגוללה על תלמידה בתפוצת נאט"ו - תשלם

דומה כי מאז הימים אשר תוארו ביצירת המופת המונומנטלית של ה"פינק פלויד" - "החומה" - של מערכת חינוך שנות-החמישימית נוקשה - דברים רבים השתנו.

כיום תלמיד כבר אינו חושש בהכרח ממורה אשר לועג לו שהוא "מדמה את עצמו למשורר" או שמלקה אותו חמישים מלקות קצובות על הישבן - וכיום - בניגוד למה שתואר בסרט "החומה" - אישיותם האינדיבידואלית של תלמידים אינה נשחטת עוד כבמשחטת בשר, כפי שהדבר הוצג בסרט המונומנטלי "החומה" של הפינק פלויד.

כיום מורים חוששים לא פחות מתלונות של תלמידים המגובות בהורים דעתנים, דואגים, אשר מודעים לזכויות הילד ולכבודו, כפי שהיה במקרה שתיכף יסופר.

עם זאת, כמו כל מהפכה - גם מהפכת זכויות התלמיד יוצרת 'מהפכת נגד' - ויש מי שמדברים - ולעיתים גם עושים - על החזרת עטרת ה"משמעת ההורית" ליושנה - תוך שחלקם (לדוגמה שולמית בלנק) מקימים מוסדות ל"תפארת" השיטות הישנות הזכורות לשמצה משנות החמישים - ואשר תוארו באופן כה פיוטי ביצירת המופת של הפינק פלויד.

אך דומה כי טרם הגענו לתביעות דיבה בין מורים להורים של תלמידים - כנגררת וכנגזרת לתלונות כתובות על מורים. אך מצד שני - לא היה צפוי שגם זה יגיע? כשהורים מתלוננים על מורה בתפוצת נאט"ו, והיא משיבה, יש מי שברגע של עצבנות יפנה לעורך דין שיתרגם את זעמו לסעיפים ממוספרים בתביעת דיבה.

כך היה גם במקרה שלנו. ראשיתו של הסיפור הוא בהורים דואגים המודעים לזכויות ילדתם, אשר התלוננו על המורה ש"פוגעת, מעליבה, מפלגת בין התלמידים, פוגעת בדימוי העצמי של התלמידים ובחוסנם הנפשי, מונעת מתלמידים זכויות בסיסיות…". המכתב מוען למספר גורמים במשרד החינוך, כולם אחראים באופן ישיר או עקיף על המורה.

מכתב נוסף ששלחו ההורים נשלח בתפוצה רחבה יותר - גם לועדי ההורים, לראש העיר, למנכ"ל משרד החינוך, ולמנהלת כה האדם במשרד החינוך.

המורה לא נשארה חייבת, והתגוללה על ההורים ועל התלמידה - תוך פגיעה קשה מאד בצנעת חייה וצנעת אישיותה, כמו גם בכבודה של התלמידה, במכתב בן תשעה עמודים - ארוך פי שלוש מן המכתב שההורים שלחו וחורג בשפתו מכל פרופורציה מהשפה - גם אם הייתה קשה - של ההורים.

מורה: כך תתגוללי על תלמידתך בתפוצת נאט"ו: צעד אחר צעד

בתגובה למכתב ההורים כתבה המורה מכתב בן תשעה עמודים ובין היתר כתבה כך:

"... לצערי, לא ניתן לנהל דו-שיח עם הורים אלו מאחר שהם שומעים ומבינים רק את עצמם ובכל שיחה שהייתה לי עם ענת היא צעקה והתבטאה בצורה מחפירה ומבישה תוך איומים, וזה מכוח הגאווה וההתנשאות שכבר ציינתי קודם, ולכן כל הדברות אתם הייתה צריכה להיעשות דרך ועד ההורים ומנהלת בית הספר שתמכו ותומכים בי לאורך כל הדרך ואינם משתפים עמם פעולה...."

בכדי להבין כיצד המורה התגוללה על תלמידה, ראוי להביא מנוסח המכתב המתגולל שכתבה המורה, נוסח - אשר - אם נותר ספק בליבו של קורא מכתב ההורים כי במורה הנוהגת להעליב תלמידים עסקינן - ספק זה נשמט למקרה העלבונות הקשים שמטיחה המורה בילדה בת עשר - תוך דימוניזציה והשחרה שלה ותוך רמיסה ברגל גסה של זכות התלמידה לצנעת הפרט. ממש כמו בסרט "החומה" בו המורים חושפים "כל חולשה" של הילדים, דומה כי המורה הזו ההינה וחשפה חולשות של הילדה, אמיתיות או מדומינות, לעגה לילדה, הפכה התנהגות שאינה בגדר משובה ילדותית המאפיינת את ההתלהבות והספונטניות שילדים (למרבה המזל עדיין) נוטים לה, להפרעת קשב קשה. עם זאת, מפאת כבודה של הילדה מן הראוי שלא להביא כלשונם את דברי המורה, על-אף שהם מהווים "דברים בשם אומרם". יחד עם זאת, מן הראוי לצטט את דברי השופט באשר לדברי בלע אלו שגוללה המורה על הילדה הקטינה:

".... לא יכולה להיות כל מחלוקת כי חלק מדברי אלו, המיוחסים לתובעים ולקטינה, מהווים לשון הרע. הדברים שצוטטו לעיל הם פרסומים קשים, הפוגעים, משפילים ומבזים את התובעים והקטינה. התובעים מצוירים במכתב כאנשים מתנשאים, שליליים ביותר, שקרנים בדבריהם ובאופיים, שתפיסתם את המציאות והדמיון מטושטשת, כשכל מעייניהם בהכפשת ורמיסת כבוד המורה. לעניין הקטינה, הרי שבמכתבה הופכת הקטינה להיפראקטיבית, המטלטלת רגליה תחת השולחן תוך הנעת שפתיה בשירים, הכל במהלך השיעורים. בקצרה - תלמידה על גבול ההזדקקות לטיפול וחינוך מיוחד"...

בהמשך מציין השופט את הציונים לשבח שקיבלה התלמידה, לרבות מאותה מורה שלצרכי מגננה מבפני ביקורת ההורים, מתגוללת עליה כעת.

המורה אינה מהססת לעשות שימוש בקטינה ולפגוע בפרטיותה

במכתב התשובה המתגולל אשר בו תיארה המורה באופן מבזה ומשפיל את התנהלות התלמידה, הפרה המורה את סעיף 14 לחוק זכויות התלמיד, תשס"א - 2000 אשר קובע כי:

"מי שהגיע אליו מידע על תלמיד עקב מילוי תפקיד שהוטל עליו לפי חוק זה, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא עקב ביצוע תפקידו" .

השופט דן מור מציין כי "אם הייתה התביעה מוגשת בעילת "הפרת חובה חקוקה" לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היה, ככל הנראה, מקום לפסיקת פיצוי לזכות הקטינה, אך אינני קובע דבר בנושא זה בהיעדר התייחסות בעלי הדין לעילה כזו".

התכחשותה של המורה לסעיף זה בחוק זכויות התלמיד "רק ממשיכה ופוגמת בכך במהימנותה ובכישוריה כמורה וכמחנכת", לדברי השופט מור. השופט מור מציין כי עצם הודעת המורה להורים כי אם יתלוננו היא תצטרך לעשות שימוש בפרטים אודות הקטינה, מהווה בעיני השופט מור ראיה לכך ש"הנתבעת מוכנה לעשות שימוש בקטינה, בפגיעה בזכותה לפרטיות, במאבקה מול הוריה".

תלונה לגיטימית אינה "רצח אופי"

השופט מור מותח ביקורת על המורה, אשר "מבלבלת בין תחושתה הסובייקטיבית על "רצח האופי" שכביכול עושים לה התובעים, ובין דיעה, האמורה להיות אובייקטיבית, לגבי אופיים ומעשיהם של ההורים, או של הקטינה, ילדה בת עשר, המתלוננת על מורתה בפני הוריה" וקובע כי המכתב בו התגוללה המורה על ההורים ובעיקר על הקטינה - תוך פגיעה בפרטיותה - אינו יכול להיחשב כהבעת דיעה לגיטימית, ואינו יכול לחסות תחת ההגנה שבסעיף 13 שבחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 - שכן עצם העובדה שהמורה נתבקשה בידי היועצת המשפטית של משרד החינוך להשיב על תלונות ההורים - אין בו היתר בכדי להתגולל עליהם או לפגוע בפרטיות ביתם.

עם זאת, השופט אינו חוסך את שבט לשונו גם מן ההורים . אומנם - לשיטתו של השופט - מכתבם הראשון היה מכתב לגיטימי בו פנו לממונים על המורה בתלונה לגיטימית ועל כן זכאים לחסות בצל ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, כמו גם בהגנה שבסעיף 15(3) לחוק ("אין עניין אישי כשר יותר מאשר הגנת אם על ביתה הקטינה") - אולם - מכתבם השני - אשר הופץ - בנוסף לגורמים הממונים על המורה - גם לגורמים אשר אינם ממונים באופן ישיר על המורה לרבות ועד ההורים בישוב, כבר אינו חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק:

"לא היה כל צורך בשימוש בתותחים כבדים מקום שניתן בדרכי נועם לנסות ולהביא לתוצאה הרצויה, תוך הימנעות מפגיעה בשמה הטוב של הנתבעת בפני ציבור גדול כהורי תלמידי הישוב".

"הילדה פורצת בבכי בכל פעם שהיא שבה הביתה"

לאחר שהשופט מור קובע כי ההורים הוציאו את דיבת המורה במידה מועטה (בשל תפוצת הנאט"ו המיותרת בה שלחו את המכתב השני) וכי המורה הוציאה את דיבת ההורים והילדה במידה רבה - תוך שהיא אינה זכאית לחסות בצל הגנות פקודת הנזיקין - הוא נפנה לאמוד את שווי הנזקים. באשר לנזקי ההורים והקטינה הוא קובע:

"......יחד עם זאת, אין ספק כי ההורים, הקטינה והנתבעת, לא שבעו נחת מהפרסום אשר התגלגל לידיעת משפחות רבותב עיר. מכתב הנתבעת אף הגיע למפקחת, שהיא האחראית הישירה גם על התובעת (גם אם הילדה היא מורה בישוב - ע.ב.), מורה וסנית מנהלת בית ספר. התובעת אף מספרת על הקטינה החוזרת בוכה כמעט מידי יום מבית הספר, והמסיטה את ראשה כשהיא נתקלת במי מחברי ועדת ההורים".

ובאשר לנזקי המורה הוא ממשיך:

".....על הפגיעה בנתבעת ניתן ללמוד מעצם התפרצותה במכתבה ואף בדבריה מול התובעת, עת נפגשו בבית הספר.."

בנסיבות שכרן הזעום של מורים משית השופט מור על המורה פיצוי בסך 24,000 שקלים + עשרת אלפים שקלים הוצאות משפט.