סמ"ר מילר מהכומתות הירוקות יעוטר במדליית הכבוד לאחר נפילתו בקרב באפגניסטן

מדליית הכבוד השלישית ללוחמים האמריקניים באפגניסטן תוענק לסמ"ר רוברט מילר ממחלקה A בגדוד 3 של קבוצת הכוחות המיוחדים 3, שנהרג בקרב באפגניסטן ב-25 בינואר 2008.

המדליה - הגבוהה בחשיבותה בארצות-הברית - הוענקה עד כה רק לנופלים בקרבות באפגניסטן, שעשו מעשה גבורה עילאי. המדליה תוענק להוריו בטקס בבית הלבן בשבוע הראשון של חודש אוקטובר.

מילר היה מש"ק נשק כבד. בתקרית, שבה נהרג. לדברי מפקדיו, הציל בגבורתו את חייהם של אנשי צוותו ושל חמישה-עשר חיילים אפגניים, שלחמו יחד עימם.

יחידתו של מילר סייעה לצוות סיור של משטרת הגבולות האפגנית ליד עמק צ'נאר חאר בחבל קונאר, כשאנשי טליבאן ארבו להם. היחידה המותקפת הזמינה סיוע אוויר קרוב, אך הוא לא היה יעיל בהשמדת המארב.

מפקד הצוות של מילר נפצע קשה, ופונה למקום מבטחים. סמ"ר מילר נותר בקדמת הכוח, והנחית על המארב אש מקלעים, וזרק לעברו רימונים. בכך הציל מילר את חיי מפקדו, ואיפשר לצוותו ולחיילים האפגניים להשיב אש. תוך כך נפצע מילר, אך לא הפסיק להעסיק את האויב - עד שנהרג.

מילר היה בן 24 בנופלו. שירת בצבא האמריקני כחמש שנים עד מותו.

החזיר את כל שמונה-עשר אנשיו שלמים ובריאים

עוד נמסר, כי רס"ל ג'ק וייט (jack white) - מדריך בבית-הספר ללוחמה מוטסת (צנחנים) בפורט בנינג - עוטר בצלב השירות המצוין - המדליה השנייה בחשיבותה בארצות-הברית - על מעשה גבורה, שעשה באפגניסטן ב-29 ביוני 2008.

הטקס נערך באנדרטה ללוחמי חטיבה מוטסת 173 בפורט בנינג.

בעת האירוע הוצב וייט בפלוגה א' של גדוד 1 ברגימנט המוטס 503. מחלקתו איישה את עמדת "איסט" - מוצב תצפית מבודד על גבול פקיסטן-אפגניסטן - והותקפה על-ידי כוח של יותר ממאה אנשי טליבאן. "וייט החזיר את כל שמונה-עשר האנשים בפיקודו שלמים ובריאים", אמר ריק וייק, שהיה רס"ר גדוד 1 בעת התקרית. "בלעדיו האירוע היה יכול להסתיים אחרת לחלוטין".

בטקס נמסר, כי לחטיבה מוטסת 173 הוענקו כבר ארבעה צלבי השירות המצוין, ארבע מדליות הצטיינות וכוכב ארד על מעשי אנשיה באפגניסטן.

"גיבורים נוצרים הרבה לפני שהם נשלחים לשדה הקרב" - אמר בטקס קולונל מייקל פֶנזֶל, שפיקד על גדוד 1 בעת התקרית, "וייט הפך לגיבור עבור אנשיו עוד לפני התקרית במוצב המבודד, והם הלכו אחרי מנהיגותו".

עמדת התצפית "איסט" שכנה על הר בודד במרחק של כק"מ מהמוצב האמריקני הקרוב. בבוקר התקרית החלו אנשי טליבאן לזחול כעשר שעות לכיוונה, כדי לכתרה מכל עבריה, ולמנוע חבירת תגבורת אליה. הם הפתיעו את האמריקנים בירי כבד. וייט בן השלושים (שהיה אז סמ"ר) זחל מיד מאזור המגורים בעמדה, והחל לפקד על אנשיו.

"זה אינו תענוג. אינך רוצה להיות במצב כזה. אימְנו אותנו להגיב כיאות, וזה מה שעשינו" - הוא אמר - "אתה בטוח, שהאיש מימינך והאיש משמאלך יעשו את מה שצריך, כמוך. אינך צריך לחשוב יותר מדי, אלא לפעול נכונה. אלה אנשיי, ובזכותם כולנו כאן".

וייט ארגן את אנשיו לתנועה ואש, שחילצו אותם מהמארב. תוך כך הפגין מנהיגות וגבורה, כשהוא מנהל את יחידתו, את אש הסיוע הארטילרי ואת תקיפות האוויר על אנשי הטליבאן. קרב החילוץ נמשך יותר משעה - עד שאנשי טליבאן החליטו לנתק מגע, ונסוגו.

"הם תקפו בגלים", אמר קולונל פנזל, "כדי לבודד את עמדת 'איסט', ולהורסה. הם לא לקחו בחשבון, שג'ק נמצא שם".

וייט היה כבר שלוש פעמים באפגניסטן ופעם אחת בעירק.

"חבל שלא יכלו לזמן את כל אנשיי ב'איסט' לטקס. לכולם מגיע העיטור ולא רק לי" - סיכם וייט.

עד כה קיבלו שישה לוחמים בצבא ארצות-הברית את צלב השירות המצוין על מעשיהם באפגניסטן, וחמישה-עשר - על מעשיהם בעירק.