בית הדין הרבני בחיפה דחה לאחרונה תביעה של בעל, שביקש להתגרש מאשתו. זאת, בשל קיומו של הסכם ממון הקובע, שעל-אף שהצדדים מעוניינים להיפרד זה מזה, הם יישארו נשואים.
השניים נישאו בשנת 1965, לפני כ-45 שנה, ולהם שני ילדים בגירים. ב-27 בינואר 2003 חתמו ביניהם על הסכם יחסי ממון, בו נכתב כך: "הואיל ובחיי הנישואין של הצדדים נוצר קרע, אשר לא ניתן לאיחוי והצדדים גמרו בדעתם להיפרד זה מזה, אך להישאר נשואים".
האישה הסכימה לוותר על כתובתה ומזונותיה בתמורה להמשך הנישואים, כדי שתוכל להמשיך לקבל מחצית מכספי הפנסיה של בעלה.
בתביעה שהגיש הבעל, הוא ביקש להתגרש, מכיון שלדבריו הוא ואשתו חיים בפירוד מוחלט, הוא גר עם אישה אחרת ומעוניין להתחתן איתה.
האישה מתנגדת לקבל גט, משום שלטענתה היום היא מקבלת מחצית מהפנסיה של בעלה, ואם היא תתגרש ממנו והוא ימות לפניה, היא תפסיד את חלקה בפנסיה, ומשענתה הכלכלית תיפגע.
הסכם הממון קובע
בית הדין, ברוב דעות, דחה את תביעת הבעל לגירושין, לאור הסכם הממון עליו חתם, בו סוכם בין הצדדים כי הם לא יתגרשו, ולנוכח טענת האישה, כי אם הם יתגרשו לא תקבל את הפנסיה של בעלה לאחר פטירתו.
על כן נקבע, כי אין לקבל את תביעת הגירושין ואין לחייב את האישה בקבלת גט.
עם זאת, בית הדין ציין, כי המצב ששורר היום בין הבעל ואשתו אינו רצוי, ועל הבעל למצוא את הדרך לשמור לאישה את זכויותיה, בהתאם להסכם הממון, כך שהיא תסכים להתגרש מצד אחד, ומצד שני זכויותיה הכלכליות לא ייפגעו. וכדברי בית הדין: "אין להשלים עם המצב בו הצדדים נשואים רק 'על הנייר', והדבר עלול להביא רק רע. בית הדין מפציר בצדדים לנהל משא-ומתן ולהגיע בהקדם האפשרי להסכם ביניהם אשר יוכל להמיר את הפירוד הממושך בגט כדת, וממליץ לבעל להציע לאישה סך חד-פעמי גבוה, כדי לשכנעה להתגרש, ובכך לאבד את זכותה לפנסיה ממקום עבודתו לאחר מותו, או למצוא הסדר מסוים המבטיח לאשה את דמי הפנסיה הנ"ל גם לאחר גירושין".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה