שימוש במשככי כאבים קשור לסיכון לשבץ

משככי כאבים נפוצים בשימוש נמצאו קשורים לעלייה בסיכון להתקפי לב וכן לעלייה בסיכון לשבץ. אלו הממצאים המדאיגים של מחקר חדש.

חוקרים גילו כי בקרב 38,000 טייוואנים שסבלו משבץ לאורך שנה, השימוש בתרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידיות (NSAID) בחודש שקדם לאירוע העלה את הסיכון שלהם לשבץ.

העלייה בסיכון, שנמצאה קשורה ל-NSAIDs ספציפיים, הייתה מתונה באופן כללי. כך דיווחו החוקרים בכתב העת הרפואי Stroke. בנוסף, הממצאים אינם מוכיחים כי התרופות עצמן הן שגרמו למקרי השבץ. NSAIDs היא קבוצה של משככי כאבים הכוללת תרופות ללא מרשם כמו אספירין, איבופרופן (אדויל, מוטרין וסוגים אחרים) ונפרוקסן, כמו גם תרופות תחת מרשם לדלקות פרקים הידועות כמדכאי COX-2.

מדכאי COX-2 נמצאו תחילה קשורים לעלייה בסיכון להתקפי לב ולבעיות קרדיווסקולריות אחרות (של הלב וכלי הדם), ושתיים מהתרופות - רופקוקסיב (rofecoxib) הנמכרת כויוקס (Vioxx) ו-ולדקוקסיב (valdecoxib) הנמכרת כבקסטרה (Bextra) הורדו מן המדפים בשנת 2004 ו-2005, בהתאמה. תרופה שלישית מסוג מדכאי COX-2 - סלקוקסיב (celecoxib), הנמכרת תחת השם סלברקס (Celebrex) נשארה בשוק.

אך מחקרים שנעשו לאחר מכן העלו גם את החשש לגבי הסיכונים האפשריים לבריאות הלב מחלק מה-NSAIDs הישנות יותר, הנמכרות ללא מרשם, כולל מאיבופרופן ומדיקלופנק (וולטרן).

הממצאים האחרונים מרמזים על כך שהחשש אינו רק מהתקפי לב אלא גם משבץ. התוצאות מדגישות את ההמלצות הכלליות - כדי להוריד את הסיכונים הקרדיווסקולריים יש להשתמש ב-NSAID במינון הנמוך ביותר ולמשך הזמן הקצר ביותר שאפשר כדי להקל על הכאב.

להגביל את השימוש בתרופות

צילום: סיכון לא גדול [צילום: פלאש 90]

לצורך המחקר הנוכחי, החוקרים - מבית החולים האוניברסיטאי הלאומי הטייוואני, השתמשו במידע ממאגר הנתונים של הביטוח הלאומי בטייוואן. הם איתרו קרוב ל-38,000 אנשים בני 20 ויותר שסבלו משבץ בשנת 2006, ואז בדקו את השימוש של החולים ב-NSAID בחודש שקדם לשבץ והשוו זאת לשימוש בשלושת החודשים ובששת החודשים הקודמים.

התרופות הספציפיות כללו סלקוקסיב, איבופרופן, נפרוקסן, דיקלופנק ו-NSAIDs אורליות אחרות, וכן גם תרופות מסוג זה הניתנות לעיתים בעירוי או בזריקה, כמו קטורולק (ketorolac), או בשמה טורדול (Toradol).

באופן כללי, המחקר הראה כי שימוש בכל סוג של NSAID ב-30 הימים שקדמו לשבץ נמצא קשור לעלייה של בין 20%-90% בסיכון - משימוש ברוב ה-NSAIDs האורליות, בהתאם לסוג התרופה. קטורולק שניתנה בצורה אורלית נמצאה קשורה לעלייה בסיכון גבוה יותר - פי 2.6.

מומחים הזהירו מפרשנות לא זהירה של הממצאים, משום שהם מבוססים על מספר קטן של חולים: רק 131 השתמשו בקטורולק אורלי בחודש שקדם לשבץ. אותו דפוס זוהה בקרב חולים עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים וכאלו שללא גורמי סיכון.

חשוב לזכור, כי הנתונים מייצגים עלייה יחסית בסיכון וכי הסיכון המוחלט לכל אחד מהמשתמשים מהתרופות עשוי להיות קטן למדי. לדוגמה, המוסד הלאומי האמריקני להפרעות נוירולוגיות ולשבץ מעריך כי לאנשים בשנות ה-50 לחייהם ללא גורמי סיכון משמעותיים לשבץ, כולל לחץ דם גבוה, מחלת לב ידועה, סוכרת ועישון, יש סיכוי של 1%-3% לסבול משבץ ב-10 השנים הבאות. לכן, אפילו הכפלת הסיכון לשבץ בטווח הקצר תניב סיכון אבסולוטי נמוך למדי.

ולמרות זאת, הגבלת השימוש ב-NSAIDs היא רעיון טוב לדעת רופאים רבים, וחשובה במיוחד לאנשים עם מחלת לב ידועה או עם גורמי סיכון למחלה, כמו יתר לחץ דם.

במסגרת קווים מנחים שפורסמו בשנת 2007, איגוד הלב האמריקני המליץ לאנשים לנסות תחילה להקל על הכאב בעזרת אצטמינופן (טילנול), שאינה NSAID, או אספירין, שלמרות שהיא תרופה מסוג NSAID היא מגנה מפני התקפי לב. בין התרופות מסוג NSAID שאינן תחת מרשם ואינן אספירין, הנפרוקסן נמצאה עד כה כתרופה הבטוחה ביותר בהיבט של סיכונים ללב.

השורה התחתונה היא שגם תרופות נפוצות ללא מרשם הן "תרופות אמיתיות" שנושאות עימן סיכונים, ואין להמשיך ולהשתמש ב-NSAIDs מעבר לתקופה הרשומה על תווית האריזה וללא ייעוץ עם הרופא. ההשערה היא כי NSAIDs, מלבד אספירין, עלולות לתרום לבעיות לב או לשבץ ממספר סיבות, כולל ההשפעות שיש להן על קרישי דם ועל לחץ הדם.