109 הלוואות ללא בטחונות - בניגוד להוראת המנכ"ל

חברת הביטוח מנורה נתנה 109 הלוואות ב-46 מיליון שקל, בניגוד להוראת המנכ"ל אהרון קלמן מנובמבר 2006 להפסיק מתן הלוואות אלו. כך קובע המפקח על הביטוח עודד שריג בדוח על פרשת ההלוואות. גילוי זה ואחרים כלולים בתמצית מפורטת על הפרשה שפרסמה מנורה הבוקר (יום ג', 27.7.10). תמצית זו נרחבת בהרבה מהודעת משרד האוצר, ומנורה עצמה חושפת מחדלים וכשלים שלא הוזכרו בהודעת האוצר.

עוד מגלה מנורה כי ההלוואות, ב-150 מיליון שקל, ניתנו בעיקר באמצעות סוכנות הביטוח "יותר", בבעלות הסוכן מיכאל גרובר, ובאמצעות סוכנות הביטוח "גבאי", בבעלות הסוכן עזרא גבאי. ההלוואות ניתנו בין ינואר 2005 למרס 2007. הממצאים מבוססים על ביקורת של צוות בראשות רואה החשבון יהודה הר-לב.

להלן הגילויים החדשים הנוספים העולים מהודעת מנורה. News1 חילק את הממצאים למספר פרקים, להבהרת התמונה:

אין מסקנות אישית

* אין דרישה מהמנכ"ל להסיק מסקנות אישיות, ואין דרישה מהדירקטוריון שידון בכך;
* אין דרישה למסקנות אישיות נגד עובדי החברה;
* אין הודעה על צעדים נגד הסוכנים גרובר וגבאי, והנושא ייבדק בנפרד על-ידי המפקח או על-ידי רשויות אחרות;
* אין צעדים נגד הלקוחות־הלווים – ייתכן שהנושא יועבר לבדיקת רשויות אחרות, משום שהוא איננו בסמכות המפקח;
* אין התייחסות לפרשה אחרת הקשורה במנורה – מתן אפשרות לעובדי החברה לתקן רטרואקטיבית את השקעותיהם בשוק ההון. יצוין, כי היקפה של פרשה זו קטן בהרבה, ומנורה כבר ערכה תיקונים חשבונאיים כנדרש, ואף פיטרה עובד אחד לפחות.

הסבריו של קלמן

מנורה לא פרסמה כל הסבר להתנהגותה בפרשה ולהתנהגות דוויק. מצד שני, היא מפרסמת היום את הסבריו של המנכ"ל קלמן:

* נכון, אישרתי אישית כמה הלוואות. אבל סברתי שמקור הכספים הוא בתיק הנוסטרו (=האמצעים העצמיים) של החברה, שמדובר רק ב-5 מיליון שקל, ושהלווים נתנו בטחונות מספקים;
* אישרתי כמה הלוואות לאחר נובמבר 2006, משום שמדובר בהלוואות שנציגי החברה (הסוכנים גרובר וגבאי?) כבר אישרו, ולכן חייבת החברה לתת אותן;
* אומנם המלצתי לתת בונוסים לדוויק, אבל הדירקטוריון הוא שאישר את ההחלטה.

העונשים

* קנס של 12 מיליון שקל בשל הפרשת סעיפים בחוק הפיקוח על הביטוח;
* קנס של 2 מיליון שקל בשל הפרת צו לאיסור הלבנת הון;
* קנס של 400 אלף שקל אישית על המנכ"ל קלמן. זו הפעם הראשונה בתולדות הענף, שהמפקח מטיל קנס אישי על מנכ"ל חברה;
* מנורה חויבה להעביר 9.7 מיליון שקל מאמצעיה לתיק ההשקעות של פוליסות משתתפות ברווחים, כדי לכסות הפסדים אפשריים מהפרשה;
* כל הקנסות מעוכבים, עד למתן אפשרות לחברה ולמנכ"ל לשימוע בפני ועדת הקנסות של הפיקוח על הביטוח;
* העברת ה-9.7 מיליון שקל מעוכבת עד דצמבר 2001 או עד למתן פסק דין בתביעה ייצוגית המתבררת בנושא, לפי המוקדם בין השנים.

מחדלי המנכ"ל אהרון קלמן

* היה מעורב אישית בהעמדת ההלוואות, ואף אישר אישית חלק מהן;
* נכשל בפיקוח ובמעקב על ההלוואות, על מקורן ועל נכונות הרישום החשבונאי. זאת, למרות שהנושא כולו הובא לאישורו הספציפי, מכיוון שהיה מדובר בפעילות חדשה ומורכבת בחברה;
* לקלמן היו כמה הזדמנויות לזהות את הבעיה, אך הוא לא עשה כן. מדוע? או משום שלא הקדיש די תשומת לב לנורות האזהרה שנמסרו לו, או משום שלא דאג להליכי בקרה נאותים בחברה;
* בנובמבר 2006 אומנם הורה קלמן להפסיק את מתן ההלוואות המיוחדות, אך בפועל הן נמשכו בהיקף ניכר, כאמור לעיל, עד מרס 2007. קלמן לא וידא שעובדי האגף מיישמים את הוראתו;
* בכמה מקרים אישר קלמן אישית מספר הלוואות המנוגדות להוראותיו שלו;
* גם לאחר שגילה את הפרשה, דיווח קלמן למפקח הקודם על הביטוח בדצמבר 2008, יותר משנתיים לאחר שהורה להפסיק את מתן ההלוואות;
* למרות הגילויים, השאיר קלמן את דוויק בתפקיד מנהל האגף לביטוח חיים עד מאי 2009.

מחדלי חברת מנורה

* מנורה לא בדקה את מצבם הפיננסי של הלווים, את מטרות ההלוואות, את תחומי העיסוק של הלווים ואת יכולת ההחזר שלהם;
* החברה נתנה הלוואות לא רק ללקוחות-מבוטחים, אלא גם לבני משפחה שלהם, לעסקיהם הפרטיים ולחברות הקשורות איתם. הדבר מהוה לכאורה עבירה על צו איסור הלבנת הון;
* בעלי תפקידים באגף ביטוח חיים עקפו הליכי בקרה, כדי לאפשר מתן ההלוואות;
* למרות כל האמור לעיל, לא עלה בשום זמן חשש ליציבות החברה;
* מנורה טענה להצדקתה, שההלוואות הן מיזם שיווקי, שנועד לעודד רכישת פוליסות ביטוח חיים. לאמיתו של דבר, רוב הלקוחות לא התכוונו לרכוש פוליסות, אלא להפך – רכשו את הפוליסות רק כדי שיוכלו לקבל הלוואות. גודל הפוליסה נקבע על-פי ההלוואה המתוכננת, ולא להפך כמקובל בענף;
• לאור האמור לעיל, היה על מנורה לרשום את ההלוואות כנכסים בלתי-מוכרים. היא לא עשתה כן, אלא כללה אותן בתיק ההשקעות של פוליסות משתתפות ברווחים. הדבר תוקן במאי 2007;
* החברה דיווחה שלא כיאות לציבור ולמפקח על הביטוח על הלוואות אלו, לא שיערכה אותן ולא ערכה הפרשות להפסדים בגין פיגורים בהחזרים;
* הדירקטוריון לא פעל להפסקה מיידית של מתן ההלוואות, לא חקר בנושא ולא פעל נגד האחראים. להפך – הוא אישר בונוסים למנהל אגף ביטוח חיים אז, ירון דוויק;
* דוח הביקורת הפנימית של מנורה בפרשה היה חסר, עם טעויות רבות, ולא שיקף את הנושא כראוי.

מחדלי ירון דוויק

* היה מעורב בהעמדת ההלוואות המיוחדות, ואישר אישית חלק מהן;
* רוב ההלוואות שניתנו לאחר נובמבר 2006, בניגוד להוראת המנכ"ל, ניתנו באישורו של דוויק;
* יצוין, כי דוויק פרש מהחברה במאי 2009, כלומר כמעט שנתיים וחצי לאחר שהמנכ"ל חשף את הפרשה והורה להפסיק את ההלוואות. מנורה אינה מפרסמת מדוע ובאלו תנאים פרש דוויק מהחברה.