שישה חודשים אחרי: האיטי עדיין באוהלים

שישה חודשים לאחר רעידת האדמה שהרסה את האיטי, ערי האוהלים רק הולכות ומתרחבות, והמקלטים שהובטחו לחסרי-הבית כמעט שאינם קיימים.

פורט-א-פרנס היא עיר מצולקת. תושביה, גם הם מצולקים. עיתונאים שהגיעו למקום מספרים על רחובות עמוסים באנשים התרים אחר מזון או מים. בדיוק שישה חודשים אחרי הטרגדיה, שגרמה למותם של 230,000 איש, בירת האיטי סובלת מכנופיות אלימות, מחטיפות, ומאמהות שכה נואשות להאכיל את משפחתן עד שהן מוכנות למכור את התינוקות שלהן עבור קצבה זעומה. משפחות מתקיימות לפעמים משאריות אורז אם לא מצאו מקום עבורן במחנות הרשמיים שהוקמו על-ידי ארגוני הסיוע.

חלק מ-1.5 מיליון בני-האדם החיים באוהלים מוכרים את ילדיהם לסוחרים עבור 150 אירו כדי ששאר המשפחה תוכל לשרוד. כ-100 מטר משערי הארמון הנשיאותי, 15,000 ניצולים חיים תחת אוהלים ארעיים. מקלטים אלו הם ללא רצפה לשכב עליה, והניצולים ישנים על בוץ רטוב גם בעונת הגשמים.

מתנדבים עדיין מפנים הריסות מכל פינה, ועדיין מתגלות גופות. כל פיסת קרקע הפכה למחנה פליטים עבור אלו שאיבדו את בתיהם.

אנשי או"ם וארגוני סיוע שונים נמצאים בכל מקום - אך המרחק העצום בין הרוב העני בהאיטי לבין הארגונים הזרים שהגיעו כדי לעזור, נראה גדול יותר מתמיד. ולמרות שרעידת האדמה אילצה את הקהילה הבינלאומית להבין שהאיטי זקוקה למדינה, תושבי האיטי מתווכחים בינם לבין עצמם מי מסוגל לקחת על עצמו את המשימה הקשה.