אחוז הרופאים המומחים בדרום - הנמוך ביותר בישראל

ההתפתחות המואצת של הרפואה במרכז, הניזונה מהתפתחות הביטוחים הפרטיים בקרב האוכלוסיה האמידה יחסית במרכז, מביאה לצמצום בהיצע כוח-אדם רפואי בדרום, אשר מלכתחילה נמצא בחסר.

כך למשל, אחוז הרופאים המומחים מבין סך הרופאים בדרום הוא הנמוך ביותר בישראל. 58% מהרופאים בדרום הם רופאים מומחים, לעומת 82% בתל אביב ו-72% במרכז. כך מתריע פרופ' דב צ'רניחובסקי, העומד בראש הפורום לבריאות בנגב של הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון.

לקראת ערב העיון "התמודדות עם מחסור בתשתיות ובכוח אדם רפואי בנגב", שיתקיים מחרתיים (ה', 8.7) באוניברסיטה, ציין פרופ' צ'רניחובסקי כי אומנם בריאות אוכלוסיית הנגב וזמינות שירותי הרפואה באזור השתפרו ללא היכר עם השנים, אולם יחד עם זאת, הנגב "מתרחק" מהמרכז בשני מדדים אלה. הפערים בבריאות ובנגישות לשירות בין המרכז לבין הנגב הולכים וגדלים.

לדבריו, לא זו בלבד שיכולת גיוס כוח-האדם בדרום הולכת ופוחתת, קיים לחץ מתמשך לעזיבתו של כוח-האדם הקיים. מציאות זו אינה נובעת רק מהבדלים ביכולת ההשתכרות של הרופאים, אלא גם מהיעדר התפתחות מספקת בתשתיות רפואיות בנגב.

אלה מתבטאים בעיקר במחסור קשה במיטות אשפוז. כך למשל, הממוצע הארצי של היצע המיטות הכלליות הוא 2.0 ל-1,000 נפש, לעומת 1.6 בדרום. הפיזור הגיאוגרפי של האוכלוסיה מחמיר את בעיית הנגישות לשירות.

"העברת בסיסי צה"ל לדרום והצורך לספק שירותים נאותים גם לחיילי צה"ל ולבני משפחותיהם מחמירים את המצב עוד יותר. המצוקה הקיימת הגיעה לפתחי הרשויות המקומיות. אלה, בניגוד למצב במערכת החינוך, למשל, לא ראו בנושאי הרפואה עיסוק שהם חייבים בו. זאת, עד לאחרונה, כאשר החלו תושבים להתלונן על זמינות נמוכה של שירותים".

ערב העיון, העומד בסימן הסיסמה "זכויות לוקחים לא מקבלים", מציין את רצונם של ראשי ערים ומועצות מקומיות, כמו גם אחרים להבטיח רפואה הוגנת לתושבי האזור. אוניברסיטת בן-גוריון, באמצעות 'פורום הבריאות' של הפקולטה למדעי הבריאות, מנסה לסייע - גם בערב העיון - להתמודד עם האתגרים על-ידי יצירת שיתוף פעולה בין המנהיגות המקומית לבין נותני השירות ובין נותני השירות לבין עצמם.

במסגרת הדיונים, בהם ישתתפו ראשי מערכת הבריאות, חוקרים וראשי רשויות מקומיות בדרום, תועלה תוכנית להקמת בית חולים כללי נוסף בנגב ותוכניות לגיוס כוח-אדם רפואי לאזור תוך כדי יצירת מסגרת ארגונית אשר תבטיח שהתקציבים המיועדים לאוכלוסיית הנגב יישארו באזור.