תקלות סאונד גם בהופעה של רוד סטיוארט בנוקיה

עידן היורה של שוק ההופעות מחו"ל נמשך אתמול, והפעם עם דינוזאור שהוחזר לממדיו האמיתיים. לא ברור מה מפיקי ההופעה של רוד סטיוארט חשבו לעצמם כשהתכוונו לקיים אותה באיצטדיון רמת גן, אבל עם ישראל לא הסתער על הכרטיסים, וההופעה עברה לאתר יותר קטן וצנוע, היכל נוקיה (שהיה מלא, אבל לא כמו אצל קובי פרץ). המפיקים אולי הפסידו מהצעד הזה, אבל הקהל שאוהב את סטיוארט הרוויח. סטיוארט של העשור האחרון הוא אמן של אולמות סגורים וקהלים גדולים-אך-לא-ענקיים, וכך יש לראות אותו: במקום שיכולה להיווצר בו איזושהי אינטימיות, ולו גם המונית, ולא בגרסת איצטדיון מנופחת ומיוזעת שהתאימה לרוד סטיוארט הצעיר.

איכות ההופעה הזאת הייתה תלויה במידה רבה מאוד בתצוגה הווקאלית של סטיוארט. היה ברור שהוא יהיה צרוד, אבל צרוד רע או צרוד טוב - זאת הייתה השאלה. בשירים הראשונים הוא היה צרוד ככה-ככה, וגם נראה קצת עייף ולא ממוקד. ואז קרה דבר נהדר - הסאונד נפל. כן, כן, כמו אצל "מטאליקה". פדיחה, ללא ספק. על גבול הביזיון. אבל התקלה הזאת, שעיכבה את ההופעה לכמה דקות, עצרה את המומנטום השלילי של תחילת ההופעה וגם גרמה לאנשי ההגברה לשפר את סאונד המיקרופון הרעוע של סטיוארט, שככל הנראה גרם לו להישמע עייף בהתחלה.

מרגע שהסאונד עבד כמו שצריך אפשר היה להיווכח במה שכמעט שכחנו: גם בגיל 65 סטיוארט הוא זמר נשמה מעולה. חם, ישיר, משוחרר, מלא רגש, מוזיקלי מאוד. גדול בשירי סול, פנתר בשירי רוקנרול, מלך בבלדות.

הביצוע שלו ל"האם אמרתי לך לאחרונה שאני אוהב אותך" - שלמות. ודבר חשוב נוסף: הומור. סטיוארט יודע שהוא דינוזאור ומבין שלדינוזאור אסור לקחת את עצמו ברצינות. הלהקה שלו ניגנה בתנופה, בקלילות ומתוך אהבה גדולה לסול ישן; זמרות הליווי השחורות כיכבו; הקהל היה אוהד וחם; היו כמה בדיחות כדורגל מחויבות המציאות; והכי חשוב (חוץ מאיכות הקול) - הרפרטואר היה משובח. הרבה מוזיקת נשמה, קצת רוקנ'ול, קצת קיטש, וגם ביצוע מקסים ל"'Don't you think I'm sexy", אחד השירים הטיפשיים הכי טובים של שנות השמונים.

בקיצור, תודה לכל עשרות האלפים שלא קנו כרטיס להופעה של רוד סטיוארט באיצטדיון רמת גן. בזכותם, בין השאר, ההופעה שלו בהיכל נוקיה הייתה טובה מאוד.

סטיוארט מופיע קרוב לבית עם אחד מלהיטיו הגדולים