עשרת סרטי הריקוד הטובים ביותר

עלייתו לאקרנים של הסרט השלישי בסדרת סטריטדאנס הייתה יכולה לעבור בשקט יחסי, אלמלא שני עניינים - האחד הוא כי מדובר בגרסת תלת-מימד של הסרט, מה שמסמן את פלישתה של הטכנולוגיה המפוקפקת גם לז'אנר הזה. העניין השני הוא כי השבוע ינחת בארץ (אלא אם יחליט להצטרף לנגלת המבטלים) רקדן הבלט המהולל מיכאיל ברישניקוב. מי שהחל את דרכו בבולשוי, ערק לארה"ב והפך לכוכב קולנוע (שלא לומר למאהב התורן של קארי מסקס והעיר), הראה לכולם שבלט יכול לעבוד יפה גם במסך הגדול. התקבצות המאורעות הללו היא תירוץ מצוין לדרג את סרטי הריקודים הגדולים של כל הזמנים. תתפלאו, יש הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

Saturday Night Fever

סגנון ריקוד: דיסקו.

שנה: 1977.

פנים מוכרות: ג'ון טרבולטה.

העלילה: ג'וני מנרו הוא צעיר חסר גבולות, שמעביר את רוב זמנות בדיסקוטק המקומי. ככל שהוא יותר נכשל ומתוסכל מחייו, כך הוא כובש בהצלחה את רחבת הריקודים. הסרט אחראי לאחד מפסי הקול הנמכרים והפופולריים בכל הזמנים, עם שירים מבית היוצר של הבי-ג'יס, לרבות הלהיטים - "Staying alive" ו - "How deep is your Love". ביחד עם "גריז" שיצא שנה אחריו, הסרט אחראי להפיכתו של טרבולטה לכוכב, כמו גם להרבה מאוד פארודיות.

מדד הפוינט: שיעור למתחילים ולמתקדמים באמנות הדיסקו. כמה חבל שלא רוקדים ככה יותר.

סצנות זכורות במיוחד: כל סצנה על רחבת הריקודים.

בילי אליוט

ז'אנר: בלט במשקל זבוב.

שנה: 2000.

פנים מוכרות: אין.

העלילה: בילי הוא נער צעיר שגדל בעיירה קטנטנה, לאב שנאבק להביא הביתה פרנסה. למרות שהוא אמור להתעניין באגרוף או כדורגל, הוא מוצא את עצמו נמשך לשיעור הבלט של הילדות. כדי שאף אחד לא ידע הוא מתחיל להתאמן לבד או בשיעורים פרטיים, עד ש-כמו בכל אגדה טובה, הוא הופך לברבור נהדר.

מדד הפוינט: הואיל ומדובר ברקדן מתחיל הביצועים הטכניים אינם גבוהים. בכל זאת, סרט שמעמיד במרכזו ילד שרוצה להיות רקדן ראוי להערכה.

סצנה זכורה במיוחד: סצנת הסיום בסרט בה קופץ בילי הגדול ישר למרכז הבמה.

הנעליים האדומות

ז'אנר: בלט.

שנה: 1948.

פנים מוכרות: מוירה שירר.

העלילה: רקדנית בלט צעירה מתקבלת ללהקה לאחר מפגש גורלי עם הכוריאוגרף הראשי שלה. עד מהרה הופכת לסולנית ביצירה שנקראת "הנעליים האדומות" לפי סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן. כמובן שהצלחתה המטאורית מספקת לה מעריצים ומחזרים רבים, אך גם אויבים ואויבות בתוך הלהקה עצמה. הסרט נתפס חדשני יחסית בכל הקשור לטכניקות הצילום שלו.

מדד הפוינט: אחד מסרטי הבלט המשובחים, המציג קטעי ריקוד רבים מאוד. פרט לשירר משתתפים בסרט עוד רקדני בלט משובחים שנאספו מכל העולם לצורך הצילומים.

סצנה זכורה במיוחד: המפגש הראשון בין ויקי (שירר) הצעירה לבין לרמונטוב - הכוריאוגרף האימתני כולל דיאלוג, שיש בו בכדי לספק הגדרה מדויקת לריקוד. לרמנטוב שואל - "למה את רוצה לרקוד?", וויקי משיבה "למה אתה רוצה לחיות?". "אני לא יודע בדיוק למה, אבל... אני מוכרח" הוא משיב, והיא עונה - "זו התשובה שלי גם".

מרכז הבמה - Center Stage

ז'אנר: בלט קלאסי.

שנה: 2000.

פנים מוכרות: זואי סלדנה באחד מתפקידיה הראשונים, לפני שהפכה לחיה כחולה ב"אווטאר".

העלילה: הסרט עוקב אחר קבוצת רקדנים צעירים בשנתם הראשונה באקדמיה האמריקנית לבלט (ה-ABC), אשר חלומם הגדול הוא להתקבל ללהקה הבוגרת. הגיבורה, ג'ודי סויר, מתקבלת ללימודים בקושי רב, ונאלצת להיאבק על מקומה בין הרקדנים המובילים. מסביבה גם אווה - המוכשרת אך המרדנית, מורין, בת הטיפוחים של האקדמיה הסובלת מהפרעות אכילה וגם קופר נילסן - סולן הלהקה ורודף חצאיות (טוטו כמובן) ידוע לשמצה.

מדד הפוינט: למרות שהעלילה כמו גם המשחק אינם מן המשובחים, זהו אחד הסרטים המעולים מבחינת הצגת בלט קלאסי. החל מהשיעורים, דרך החיים מסביב וכלה בצילום מקסים של הופעת הסיום.

סצנה זכורה במיוחד: בתחילת הסרט מקדיש הבמאי כמה דקות קצרות להראות את הבלרינות מתחממות לקראת שיעור. החימום כולל בין היתר שבירה וריכוך של נעלי הפוינט הקשות.

נקודת מפנה - The Turning Point

ז'אנר: בלט.

שנה: 1977.

פנים מוכרות: אן בנקרופט, שירלי מקליין ומיכאיל ברישניקוב.

העלילה: דידי ואֶמָה היו שתיהן רקדניות בצעירותן, עד שהראשונה בחרה לפרוש מחיי הבמה, פתחה בית ספר לבלט, התחתנה והולידה ילדים. אמה לעומתה נותרה בלהקה, והפכה לפרימה בלרינה. הסרט מפגיש בין שתיהן כאשר הלהקה שבה אמה רוקדת מגיעה לעיר שבה גרה דידי. ביתה הצעירה אמיליה מתקבלת ללהקה, שם פוגשת את מיכאל ברישניקוב - סולן הלהקה שכמובן גורם לה להתאהב בו בשניות. הסרט מציג את המחיר הכבד שמשלמים רקדנים, ובעיקר רקדניות על בחירתם המקצועית - וגם על החרטות הכרוכות בוויתור.

מדד הפוינט: מהאודישנים ועד תפירת הסרטים בנעליים, זהו סרט בלט מושלם, שכולל גם קטעים שלמים מהופעות.

סצנה זכורה במיוחד: הדואט המופלא של ברישניקוב ולזלי בראון, שהופך מריקוד על קצות האצבעות לסצנת סקס לוהטת.

סצנות בלתי נשכחות

סרטים רבים כללו סצנות ריקוד שהפכו בעצמן לקאלט, על-אף שלא מדובר בסרט "ריקוד" בהגדרתו. בין אלה נוכל לכלול את "שיר אשיר בגשם", "זורבה היווני", "צלילי המוזיקה" המיתולוגי, ואיך אפשר בלי הסצנה המשובחת מ"ספרות זולה" בה רוקדים אומה ת'ורמן וג'ון טרבולטה. פרט אלה ולעוד הרבה אחרות שלא הוזכרו כאן, אחת הזכורות ביותר מצויה בסרט "ניחוח אישה". אל פאצ'ינו בתפקיד גנרל בדימוס שהתעוור, וכעת תלוי בביתו המטפלת. זו, משאירה אותו לסופ"ש עם סטודנט שמחפש השלמת הכנסה. בסצנה האמורה, מראה פאצ'ינו לתלמיד הצעיר שלו איך רוקדים טנגו.

פלאשדאנס - Flashdance

סוג הריקוד: ג'אז-מודרני.

שנה: 1983.

פנים מוכרות: ג'ניפר בילס בתפקיד חייה שאת הצלחתו לא הצליחה לגמרי לשחזר - עד לתפקיד האחרון בסדרה "ישנן בנות".

העלילה: אלכס, צעירה שמפרנסת את עצמה על-ידי עבודה כרתכת, חולמת להתקבל ללהקת בלט, למרות מעולם לא רכשה השכלה מסודרת. את אימוני הריקוד היא נאלצת לעשות בדירה הישנה והמתפרקת שלה. על הדרך היא מתאהבת, נפגעת ומנסה להגשים את חלומה כנגד כל הסיכויים.

מדד הפוינט: לא מדובר בריקודים מרהיבים, אך בכל זאת כאלה שהשאירו את חותמם וזכרו לאינסוף רימייקים. בין היתר השתמשה ג'ניפר לופז בסרט כהשראה לקליפ לשירה I'm Glad.

סצנה זכורה במיוחד: ג'ניפר בילס בחותלות שחורות, תחתונים וגופיה, מראה שלרקוע ברגליים זה סוג של אמנות.

ריקוד מושחת - Dirty Dancing

ז'אנר: ריקודים סלוניים.

שנה: 1987.

פנים מוכרות: פטריק סוויזי עליו השלום, שהסרט הזה הכתיר אותו באותם ימים כאחד הגברים הנחשקים בהוליווד. היינו רוצים להגיד שג'ניפר גריי יכולה להיכלל בסעיף הזה, אך לאחר הסרט היא עשתה ניתוח פלסטי באף, מה שהקשה על רוב העולם לקשר בינה ובין דמותה המיתולוגית של בייבי.

העלילה: בייבי הצעירה מגיעה עם הוריה לאתר נופש לחופשת קיץ ארוכה. היא פוגשת את ג'וני (סוויזי) - מורה לריקוד שכל ה'מילפיות' שבאזור נופלות לרגליו. הנערה המפונקת, שהיא גם חצי ברווזון מכוער, מקבלת כמה שיעורים פרטיים מהבחור הקשוח עם הצווארון המורם - והשאר היסטוריה.

מדד הפוינט: סוויזי היה ללא ספק אחד הרקדנים הטובים של הוליווד, והביצועים שלו בסרט הזה בהחלט מרשימים. לגבי גריי לעומת זאת, קצת כמו הניתוח אף, לא מדובר בהצלחה גדולה.

סצנה זכורה במיוחד: סצנת הסיום המלווה בשיר הקאלט - I Had the time of my Life, ובעיקר הרגע בו בייבי רצה-רצה-רצה וקופצת ישר לזרועותיו של ג'וני. חוץ מזה ייזכר לעולם המשפט - No body puts baby in the corner.

רק לרקוד - Strictly Ballroom

ז'אנר: ריקודים סלוניים.

שנה: 1992.

פנים מוכרות: סרט אוסטרלי נטול כוכבים.

העלילה: סקוט משתתף עם בת זוגו לריקוד ליז - בתחרויות של ריקודים סלוניים. באחת מהן הוא מתחיל לחרוג מהצעדים המוכרים, וממציא סגנון ייחודי משלו. כתוצאה מכך ליז מחליטה לזנוח אותו, והוא מוצא את עצמו מתאמן עם פראן - צעירה יחסית חסרת ניסיון בריקוד, שמציעה לו להתאמן ביחד איתה.

מדד הפוינט: קומדיה מעט מופרעת, שמספקת גם הרבה רגעי ריקוד מבטיחים ומרגשים. גם כאן משתמשים בריקוד כדי להפוך נערה מברווזון מכוער לנסיכת הנשף.

סצנה זכורה במיוחד: משפחתה של פראן צוחקת על סקוט שמדגים איך רוקדים פסדובלה. במקום הגרסה ה"אמנותית" הוא לומד לרקוד כמו ספרדי אמיתי.

רקדנים - The Company

ז'אנר: בלט.

שנה: 2003.

פנים מוכרות: נב קמפבל בתפקיד הראשי, ורוברט אלטמן בכיסא הבמאי.

העלילה: סרט ריאליסטי מאוד המלווה את להקת הבלט ג'ופרי משיקגו, הנחשבת לאחת הטובות בעולם. הגיבורה רָיי (קמפבל) היא רקדנית מבטיחה שמנסה, כמו כולם, להצליח ולקבל כמה שיותר סולואים. הסרט מספק הצצה כנה ונדירה לעולמם האמיתי של רקדני הבלט, ומתאר את עבודת הלהקה כתאגיד משומן היטב (ומכאן גם הכותרת - Company), ששום דבר - כולל לא פציעות או עניינים אישיים יאטו אותו. אלטמן הקפיד לביים את הסרט כך שהוא נראה על גבול הדקומנטרי, כמעט ללא טקסט ולכאורה ללא עלילה. התוצאה היא מופלאה ובעיקר אותנטית מאוד.

מדד הפוינט: למעשה החוליה החלשה של הלהקה הנהדרת הזו היא קמפבל עצמה, שאיננה ככלות הכל בלרינה. פרט לכך אפשר לחזות בקבוצת רקדנים מוכשרת מאין כמוה.

סצנה זכורה במיוחד: דואט שמבצעת קמפבל עם אחד מסולני הלהקה, אשר במהלכו מתחילה סופה עזה. השניים לא מתבלבלים ומסיימים את הקטע כמו שצריך, כשגשם, רוח והרבה ענפים מסביבם.