החיבה למלוח נעוצה בגנים

טוגנים (צ'יפס) עם מעט מלח יכולים להיות טעימים ביותר לחלק מהאנשים וחסרי טעם לאחרים. חוקרים גילו כי מה שעומד מהאחורי ההבדל הם הגנים שלנו - שקובעים אם נעדיף אוכל עם הרבה או עם מעט מלח.

רובנו אוהבים את טעמו של המלח. אך יש מי שאוכל יותר מלח, גם משום שהוא אוהב את טעם המליחות וגם בגלל שהמלח חוסם את הטעמים הפחות נעימים שבמזון. כך כתבו החוקרים, מהקולג' למדעי החקלאות באוניברסיטת פנסילבניה.

המחקר שערכו חשוב משום שתעשיית המזון עושה לאחרונה ניסיונות לקצץ בתכולת המלח במזונות מסויימים בגלל החשש הבריאותי. מחקרים הראו כי תזונות עשירות במלח מעלות את הסיכון להתקפי לב ולשבץ, למרות שתעשיית המלח מערערת על קביעות אלו.

במסגרת המחקר החדש, 87 משתתפים - 45 גברים ו-42 נשים בגילאים 20 עד 40 - אכלו מזונות מלוחים כמו צ'יפס וכעכים. הם דירגו את עוצמת הטעם.

חלק מהמשתתפים, המכונים "טועמי-על", תיארו מרכיבים מרים כ"מרים מאד", בעוד שאחרים, המכונים "טועמים גרועים", התייחסו לאותם מרכיבים מרים כחסרי טעם או רק מעט מאד מרים. התגובה למרכיבים מרים היא אחת מדרכים רבות לזהות הבדלים ביולוגיים בהעדפות למזון משום ש"טעם-על" אינו מוגבל רק למרירות. אנשים שחשים מרירות רבה יותר חשים גם יותר מאחרים את טעמו של מלח שולחן, מתיקות רבה יותר של הסוכר, תחושת צריבה חזקה יותר מפלפל חריף ו"דגדוג" בלשון ממשקאות מוגזים.

החוקרים גילו גם כי "טועמי-על" צורכים כמות רבה יותר של מלח מאשר ה"טועמים הגרועים". חטיפים מאופיינים בעיקר בטעמם המלוח, ולפחות כשמדובר במאכלים אלו, כמות רבה יותר של מלח מחזקת את טעמם, ולכן כפי הנראה "טועמי-על" אוהבים אותם יותר מאחרים.