לובה אליאב הלך לעולמו

מדברי לובה אליאב

"לא רצינו להחזיק את העולים החדשים בתנאים הכי נוחים בתל אביב, רצינו לפזר אותם ברחבי הארץ מתוך ידיעה שאלה תנאים קשים מאוד. עשינו הרבה טעויות במהלך הדרך, אבל אי-אפשר ליישב את הנגב והגליל בלי הפעולה הזו. במידה מסויימת זה היה בלית ברירה"

מדברי לובה אליאב

"בן-גוריון ואשכול עשו נכון כשניסו גם ליישב את העולים וגם לפזר את האוכלוסיה במקומות ריקים. אנשים לא קיבלו את כל העבודה שעשינו כולם ברוח חפצה, והיו גם תופעות של מחאה ומרירות ותחושות אפליה"

בבית החולים איכילוב בתל אביב הלך הערב לעולמו לאחר מחלה קשה אריה (לובה) אליאב. בן 89 היה במותו.

אליאב כיהן פעמיים כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, ונחשב לאיש חינוך ופעיל התיישבות, שהקים לפני כשני עשורים את כפר הנוער "ניצנה" שעל גבול ישראל מצרים. על תרומתו המיוחדת לחברה ולמדינה זכה בפרס ישראל. אליאב היה ממייסדי תנועת העבודה.

נשיא המדינה שמעון פרס ספד היום ללובה אליאב ואמר: "כל חייו הצטיינו בחלוציות אישית ובחלוציות הנהגתית. מבחינת לובה האחריות של מנהיג היא לא להיות עליון אלא להיות חלוץ, לעמוד קדימה לפני המחנה ולא עליון למחנה. תרומתו לפיתוח הנגב הכוללת את ישוב חבל לכיש, הקמת ערד, ושגשוגה של ניצנה חקוקים כסימני דרך מפוארים בשבילי מדינת ישראל. לובה תמיד חיפש את המקומות המאתגרים ביותר הקשים ביותר והחלוציים ביותר והיווה מופת לדורות של צעירים ואנשים בוגרים במדינת ישראל".

יושב-ראש מפלגת העבודה, אהוד ברק, אמר היום: "לובה אליאב היה לוחם, מחנך, חלוץ, וקולט עליה. לובה אליאב היה איש הנגב וארץ ישראל היפה והערכית. החינוך היה בראש מעייניו של לובה אליאב. במשך שנים עסק בהוראה בבתי ספר בקריית שמונה, שדרות, מעלות ואור עקיבא. הוא לימד בבתי כלא, במכללות והקים את הקהילה החינוכית ניצנה שבחולות חלוצה בנגב, שם לומדים בני נוער על מורשת הנגב וסופגים ערכים דמוקרטיים. בשנת 2003 זכה בפרס בן-גוריון על מפעל חייו בקליטת עלייה ועל יישוב הנגב". שר הביטחון ברק ביקש להעביר את תנחומיו לאלמנתו של אליאב טניה, בני משפחתו, תלמידיו הרבים ולכל מוקירי זכרו.

ציוני דרך

צילום: בכנסת עם יצחק רבין [צילום: סער יעקב/לע"מ]

לובה אליאב נולד במוסקבה ועלה ארצה בשנת 1924. בשנת 1936 הוא הצטרף ל"הגנה", ובמלחמת העולם השנייה התנדב ליחידת תותחני החוף של הצבא הבריטי. במלחמת העצמאות הועבר מחזית ירושלים לחיל הים, כאחראי נושא כוח האדם בחיל, והשתחרר ב-1949 בדרגת סגן-אלוף.

בשנים 1957-1955 עמד בראש צוות ההקמה של חבל ההתיישבות לכיש, קלט ויישב עשרות אלפי עולים, וארבע שנים אחר-כך עמד בראש צוות ההקמה של העיירה ערד.

ביוני 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, פנה לראש הממשלה דאז לוי אשכול, ואמר לו כי העתיד ייקבע במידה רבה בערים ובמחנות הפליטים הפלשתינים, והציע לו לנסות ולנצל את ההלם בו מצויים הפלשתינים, כדי לקדם איתם משא-ומתן לפתרון בעיית הפליטים.

בינואר 1970 נבחר להיות מזכ"ל מפלגת העבודה. שבועיים לאחר בחירתו התפרסם בשבועון "טיים מגזין" ראיון איתו שכלל ציטוטים שביטאו את עמדתו כלפי הסכסוך הערבי ישראלי. גולדה מאיר שהייתה אז ראש הממשלה, ביקשה ממנו להכחיש, אך הוא נשאר איתן בעמדתו הברורה נגד הקמת התנחלויות בשטחים שנכבשו. לאחר התפטרותו כמזכ"ל העבודה כתב את הספר "ארץ הצבי", שבו ביטא את חזונו לעתיד ארץ ישראל.

מועד לווייתו טרם נמסר.

צילום: מקבל פרס מהנשיא יצחק הרצוג ומשר החינוך יצחק נבון [צילום: סער יעקב/לע"מ]