החותנת תקבל מהחתן לשעבר כספים שהלוותה לו

פלוני הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעיר, שקיבל את תביעתה של חותנת (אמה של גרושתו) והורה לו להחזיר לה סך של 167,000 שקל שקיבל כהלוואה (ולא כמתנה) בשתי הזדמנויות. בית המשפט לענייני משפחה העדיף את עדויות האם, בתה (גרושתו של פלוני) ובנה, שהעידו כי סך של 50,000 שקל ניתן כהלוואה לפלוני בצ'ק שתאריך פירעונו היה 10.1.07, לצורך הקמת עסק עם אחיו, והלוואה שנייה על סך של 117,000 שקל ניתנה לו במחצית 2008 לצורך רכישת רכב חדש.

פלוני טען בערעור שלא היה מקום לסתור את "חזקת המתנה" בין בני משפחה, כל עוד לא הוצג מסמך המלמד שהכספים ניתנו לו כהלוואה. "הדרישה לפירעון ההלוואה הועלתה על-ידי החותנת רק לאחר שנתגלע הסכסוך ביני לבין בתה וכשנה וחצי לאחר המועד בו היה עליי לפרוע את ההלוואה". לדברי פלוני, היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבוע שמדובר בחובות משותפים שלו ושל אשתו לשעבר, ולחייב אותם בהשבת ההלוואה בחלקים שווים, שכן הכספים התקבלו עבור הקמת עסק ששימש את פרנסת המשפחה.

החותנת השיבה שיש לדחות את הערעור מאחר שבית המשפט לענייני משפחה פסק בהסתמך על התרשמותו ממהימנות העדים, ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור במסקנותיו. החותנת, בתה (גרושתו של פלוני-המערער) ובנה העידו שהחותנת סירבה בתוקף לבקשותיו של פלוני שתוותר לו על השבת ההלוואה.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור ופסק שהוכח כי הכספים ניתנו לפלוני כהלוואה ולא כמתנה, ומשכך עליו להשיבם. "בית משפט לענייני משפחה, נתן אמון מלא בעדותו של בן המשיבה (החותנת), אשר העיד כי שמע מספר פעמים את המערער מבקש מהמשיבה כי תוותר לו על החזר ההלוואה. בית משפט קמא גם ביכר את עדויותיהן של המשיבות בעניין זה על פני עדותו של המערער". פלוני חויב לשלם לחותנת הוצאות משפט בסך של 25,000 שקל בצירוף מע"מ.