מטאליקה בישראל: מחדל הפקתי מביך

אם שמעתם רק דבר אחד על ההופעה של מטאליקה בטח שמעתם שלא שמעו. תקלות סאונד חריפות ביותר הביאו דממה לרמקולים במקום הסאונד של המחוספס והמנועי של מטאליקה. לפחות 4 פעמים במהלך ההופעה הרמקולים פשוט השתתקו. על המסכים ועל הבמה יכולתם לראות את חברי הלהקה מנסים להמשיך כרגיל אבל בשביל מופע פנטומימה לא צריך להטיס לכאן עשרות טונות של ציוד ועוד עשרות אנשי הפקה. לא ברור איפה האשמה ואם בכלל יש אשם. תקלות קורות, גם בסדרי גודל כאלה. הן פשוט מטופלות בצורה יותר מקצועית ולא מנסים לדלג מעליהן בקפיצה חסרת חן וחסרת התחשבות בקהל.

להקה מקצועית לא הייתה ממשיכה אלא חוזרת על השירים שנקטעו. להיות מקצוען זה לתת לקהל שלך את מה שהוא בא לקבל והקהל של מטאליקה הגיע לאצטדיון רמת גן לקבל הכל חוץ משקט. לא יכול להיות ששירים Harvester Of Sorrow ו-Fade To Black, שהכניסו את מטאליקה לפנתיאון המטאל העולמי, ייזכרו כגסיסה מכוערת של מערכת הגברה כושלת או תקלת אנוש. לפי תמחור הכרטיס ולפי המוניטין שיש ללהקה אפשר היה להאמין שמערכת גיבוי לסאונד או רשת ביטחון אחרת תחלץ אותם מהרגעים המביכים האלה אבל זו כנראה רק מחשבה תמימה.

תקלות הסאונד הנוראיות רק העצימו את הנקודות החלשות האחרות. מפלצת האצטדיונים כבר לא כזו מפחידה. המפלצת עייפה, כבדה, מלאה בעצמה, חסרת גמישות, אובדת כיוון ובעיקר נראית זקנה ומבולבלת. הגרון והריאות של ג'יימס האטפילד כבר מזמן לא יכולים לסחוב את מניירות השירה שהיו לו בצעירותו והגפיים של לארס אולריך כבר לא ממש עומדות בקצב התיפוף שדורשים הביצועים החיים. קירק האמט עדיין טוב טכנית וטרוחיו גם ככה נעלם בתוך מערבולת הסאונד והיה רוב הזמן תפאורה בלבד. הלהקה שהציגה לעולם את הט'ראש מטאל, שביססה את הסאונד שלה על ריפים מהירים ואגרסיביים נראית היום כמו קשיש מעורר רחמים שמנסה לשחזר את תהילת צעירותו ונכשל. כדי להצדיק את התואר מפלצת אצטדיונים צריך לעמוד במה שזה דורש. וזה דורש המון.

כל הרגעים האלה הצליחו להוציא את הלהקה, וגם את הקהל, מבאלאנס. מטאליקה מיהרו לסיים וללכת ונראה היה שכל רגע על הבמה מייסר אותם קשות. קטעי המעבר של האטפילד היו גיבובי קואוצ'רים ושאריות קלישאתיות שנשארו אצלו מהטיפול הפסיכולוגי הקבוצתי. הניסיונות שלו להחזיר את הקהל ואת הלהקה לעניינים לא ממש הצליחו לו. הריחוק היה כל-כך גדול עד שמצאתי את עצמי, בשיא סולו הגיטרות של Master Of Puppets, מתפנה להתעדכן בתוצאה של גמר ליגת האלופות דרך הסלולרי של בחור נחמד בשם קיקו. ההתרחשות על הבמה הייתה מביכה מכדי להביט בה. חרחורי דיסטורשן מהגיטרות ומהבס עייפו את האוזניים והמפלצת המזדקנת נראתה חבוטה ומובסת.

בחירת השירים הייתה מוצלחת מאד וסביר מאד להניח ששורות אלה היו נראות אחרת לגמרי אם הקהל אכן היה זוכה לקבל את השירים הללו ולא גמגום מקוטע שלהם. גם הבמה, התאורה, הפירוטכניקה והמסכים היו מעולים אבל הם היו אמורים רק לספק את הרקע לדבר האמיתי ולא להחליף אותו. הקהל, ששילם מאות שקלים עבור הזכות לראות את המפלצת נוהמת ברמת גן נאלץ לבלוע עוד צפרדע כשגילה כי בעזרת לחץ ישראלי וחלמאות ישראלית יותר, הצליחו בעלי הכרטיסים ביציעים לרדת אל הדשא ולזכות בשדרוג חינם.

לא נראה שהמפלצת תחזור לארץ הקודש

הביקור השלישי של מטאליקה בישראל לא יהיה הזוהר ביותר שלה בארץ הקודש. סביר להניח שגם הלהקה וגם הקהל ירצו להעלים מהר מאוד את החוויה מדברי הימים שלהם. למרות ההבטחות לביקור חוזר בתוך פחות מ-Eleven fucking years לא נראה לי שהמפלצת תחזור לארץ הקודש. עדיף לה, ולאלו שעוד זוכרים לה חסד נעורים, שתרכוש לעצמה יחידת דיור במקום חם, תרכוש בגדים פרחוניים ותבלה את שארית ימיה יחד עם הפנסיונריה של העשירון האמריקני העליון.

ואחרי כל זה אתה עוד חוזר הביתה ומגלה שהבונקר המכוער של מוריניו ואינטר ניצח 2-0. יופי של ערב...