תיווך בין גנבי רכב לבעלים - ונשלח לכלא

שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, דחה בקשת ערעור של יצחק נשיא, שעסק לדברי השופט לוי "במשלח-יד ייחודי", כשתיווך בהשבתם של כלי-רכב שנגנבו בישראל לידי בעליהם, וגבה 'דמי תיווך' בסכום של אלפי שקלים. כתב אישום שהוגש נגד נשיא לבית משפט השלום, ייחס לו עבירות של עושק, קבלת רכב גנוב, קשירת קשר לביצוע פשע וזיוף זהות של רכב או חלק של רכב. נשיא הודה בעובדות שיוחסו לו בנושא התיווך, אך טען שלא התקיים היסוד הנפשי הדרוש להרשעה, שכן מטרתו הייתה להחזיר את הרכבים לבעליהם, לבקשתם. נשיא כפר בעבירת הזיוף.

בתום שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט השלום את נשיא בעבירות של עושק, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת רכב שהושג בעבירה ושינוי זהות רכב או חלקי רכב. נשיא זוכה ממקצת המעשים שיוחסו לו. הוא נדון ל-50 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 30,000 שקל וחויב לשלם פיצוי למתלוננים. בנוסף, הופעל מאסר על-תנאי בן שמונה חודשים שעמד לחובתו, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 58 חודשים.

נשיא ערער על פסק-הדין לפני בית המשפט המחוזי מרכז, וטען כי דרישתו לקבלת דמי תיווך בעבור הסיוע, אינה בגדר עבירה, ובעליהם של כלי-הרכב נעזרו בשירותיו מרצונם, ולא הוכח שפעלו מתוך מצוקה. לעניין קבלת הרכבים הגנובים, טען שלא הוכח כי התכוון להמשיך את שלילת הקבע שלהם, שכן פעל להשבתם. בית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענותיו של נשיא, אך ערעורו על הרשעתו בעבירת זיוף התקבל - והוא זוכה מחמת הספק.

בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, חזר נשיא על טענותיו. שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי דחה את הבקשה. לדבריו, נשיא לא פעל כ"שומרוני טוב" ומטוב לב אלא מתוך בצע-כסף. "במעשיו הפך עצמו המבקש לחלק מעולמם של גנבי הרכב, וסייע להם לבסס מנגנון יעיל באמצעותו נכפה על בעלי הרכבים לשלם את כופר רכביהם. מעורבותו, שיצרה אפיק נוח ומהיר להמרת הרכב הגנוב למזומנים, הקימה תמריץ להמשך מעשי הגניבה ואף להגברתם. המבקש התעשר מגניבות כלי-הרכב בידי אחרים. אם לא היה מקבל את מבוקשו, יש להניח כי לא היה מתנדב להשיב את כלי-הרכב. הוא ניצל את מצוקת בעלי הרכבים בעת שלא הייתה בידם ברירה ממשית אלא לקבל את 'עזרתו', והוסיף על הפגיעה בהם בכך שדרש תשלום נכבד עבור כך. למעשים מסוג זה כוונו העבירות בהן הורשע".