החולה התחכך באחות כשהוא לבוש בתחתונים

פלוני (לא ברור מדוע שמו לא נחשף) הורשע בבית משפט השלום ברחובות בעבירה של מעשה מגונה. נטען שבהיותו מאושפז בבית-חולים "קפלן" ברחובות, הוא ניגש לאחות שנכנסה לחדרו ולגופו תחתונים בלבד, נצמד אליה וחיכך את איבר מינו בגופה. האחות תיארה בפני בית המשפט את שאירע ומנהלת המשמרת סיפרה על פנייתה המיידית אליה לאחר האירוע, ועל מצבה הנפשי הנסער. פלוני טען שבמהלך האירוע לא התקיים מגע פיזי בינו לאחות ושותפו לחדר תמך בעדותו, אלא שבית המשפט לא מצא שבעדות זו יש כדי לסייע לפלוני. בסופו של דבר, בית משפט השלום העדיף את גרסת האחות, חרף סתירות שהתגלו בה, ולאחר שמצא לה חיזוקים. פלוני נדון לשלושה חודשי מאסר בעבודות שירות, שישה חודשים מאסר על-תנאי, וחויב לפצות את האחות בסכום של 5,000 שקל.

פלוני ערער על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי מרכז, והלין על האמון שניתן בגרסת האחות. לדבריו, הוא נהג להלך בתחתוניו כמעשה שיגרה, והאחות נבהלה מנוכחותו. פלוני הוסיף שלא הוכח שבעת המעשה התקיימה אצלו כוונה פלילית, ולא התקיימה דרישת היסוד הנפשי בעבירה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע שלא נמצאה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום וקביעותיו לעניין מהימנות גרסת האחות, וכוונתו הפלילית של פלוני הוכחה כדבעי.

פלוני פנה לבית המשפט העליון והגיש בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתו, בית המשפט המחוזי שגה כשסמך ידו באופן מוחלט על קביעותיה של הערכאה הדיונית, ולא בחן אותן בחינה ממשית.

שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, דחה את הבקשה. "כידוע, קיומו של ערעור שני נועד ללבן סוגיות משפטיות בעלות חשיבות, להן נודעת השלכה כללית. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, באשר מדובר בהשגות על ממצאים שבעובדה ומהימנות שנבחנו בידי שתי ערכאות קמא, ובכך די".