תקף קשישה באכזריות - וביקש להקל בעונשו

אור אורגד ארב ביום 22.11.08 לשכנתו, קשישה ילידת 1921 ותקף אותה לאחר שיצאה מדירתה. אורגד כיסה את פניה במגבת, דחף אותה לחדר השינה בדירתה, אחז בצווארה ואיים שיהרוג אותה. בהמשך, תלש בכוח תכשיטים שענדה - שרשרת יהלום, טבעת יהלומים וצמיד, ושדד ממנה שרשרת פנינים, תווי קנייה וכסף מזומן. הקשישה נפצעה בידה.

סעיף אישום שני ייחס לו גניבת תיק של אישה אחרת מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. אורגד הוציא וגנב מהתיק כסף מזומן, שני כרטיסי אשראי ושלושה צ'קים ריקים. בהמשך, זייף את אחד הצ'קים הגנובים, חתם עליו שלא כדין והעבירו לאחרת תמורת סך של 200 שקל במזומן.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גורג' קרא, הרשיע את אורגד בשני סעיפי האישום וגזר עליו 5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

אורגד פנה לבית המשפט העליון וערער על חומרת העונש. לדבריו, בית משפט מחוזי לא נתן משקל ראוי להודאתו - כבר בחקירתו במשטרה, לחרטה שהביע, לעובדה שזהו מאסרו הראשון ולנסיבותיו האישיות. נטען שהתמכרותו לסמים קשים היוותה את הרקע לביצוען של העבירות והיום הוא נגמל מסמים ומדריך קבוצת נגמלים מסמים בכלא.

המדינה השיבה כי העונש הולם את חומרת המעשה ועסקינן במתלוננת בת 87 (בעת האירוע), שאורגד הכיר שנים רבות וניצל את תמימותה. "הוא תכנן מראש את מעשיו, הצטייד במגבת לצורך ביצוע השוד ונהג כלפי הקשישה באלימות בעודו לוקח ממנה תכשיטים וכסף. העונש מתיישב עם עמדת המחוקק ובית המשפט באשר לפגיעה בקשישים". המדינה הוסיפה ששירות המבחן קיבל התרשמות שלילית על אורגד.

שופטי בית המשפט העליון - אילה פרוקצ'יה, אליקים רובינשטיין וניל הנדל - דחו את הערעור. "האדם מן היישוב אינו מסוגל להישאר אדיש נוכח מקרה בודד של שוד קשיש. העובדה כי עבירה מסוג זה הפכה לתופעה, עד כדי תיקון החוק על-ידי המחוקק בנושא פגיעה בחסרי ישע (ראו סימן ו1 לחוק העונשין), מחייבת את בית המשפט לנקוט יד חזקה" ציינו. "אין מנוס מלומר כי הקשיש חסר אונים והעבריין בתחום זה חסר לב. חמור כפליים שעבירה זו הפכה נפוצה יותר במדינת ישראל, שהינה מדינה יהודית דמוקרטית. יהודית - המונחית על-פי הכלל 'מפני שיבה תקום' (ויקרא י"ט, ל"ב). תחת זאת, קם המערער והפיל קשישה המוכרת לו בשל בצע כסף. דמוקרטית - בעידן של הכרה בחופש התנועה. חוששני שכתוצאה ממקרה זה עשויה הקשישה שלא לצאת מביתה. האמת תאמר כי מקרה זה אף חמור מכך. העבירה בוצעה בתוך ביתה מבצרה של המתלוננת - המקום בו חשה מוגנת יותר מכל. יש רק לשער את עוצמת החרדה שחוותה המתלוננת כאשר כוסו לפתע פניה במגבת והיא נדחפה באלימות ובאיומים למיטתה. ניתן להניח שעקב מעשי המערער המתלוננת נותרה בתחושה שאין לה מקום בטוח עוד", הוסיפו השופטים.

שופטי בית המשפט העליון הוסיפו כי יש צורך בהדבקת תו מחיר גבוה לעבירה מטעמי עשיית צדק עם הקורבן והרתעה, וכי העונש שהוטל על אורגד אינו חמור. "טענתו של המערער, לפיה היה מכור לסמים בעת ביצוע המעשים, אינה מהווה הגנה. יש בטיעון האמור רק לגלות את פניהם המכוערים של הסמים ומדוע חיוני לפעול לביעור הנגע".