סלחנות משטרתית כלפי תוקפי עובדי-ציבור

מבקר המדינה קובע (יום ג', 11.5.10) כי משרדי הבריאות והרווחה אינם פועלים במידה הראויה כדי להבטיח הגנה לעובדים במערכות הבריאות והרווחה המשרתים את הציבור וחשופים לאלימות בעבודתם ולהכשירם להתמודדות עם אירועי אלימות, וכי המשטרה אינה ממצה כראוי את ההליכים נגד החשודים בתקיפות.

עוד נמצא שהעובדים ממעטים לדווח להנהלות המשרדים על אירועי אלימות שחוו וממעטים להתלונן במשטרה בגין אירועים מסוג זה, בין היתר משום שהם סבורים שתלונתם לא תטופל כיאות.

במסגרת בדיקת התיקים שנפתחו ביחס לתקיפת עובדי ציבור, נמצא כי בכ-27% מכלל התיקים לא מוצתה החקירה - לא נגבתה עדות מכל המעורבים או העדים - בלא כל הנמקה. זאת ועוד, לעתים נדרשה השלמת חקירה, אך היא לא בוצעה ותיק החקירה נסגר ללא נימוק.

כ-48% מהתיקים שהחזירו יחידות התביעה ליחידות החקירה לשם השלמת חקירה נסגרו ביחידות החקירה בלא ההשלמות הנדרשות. המבקר קבע בדוח עוד, כי חקירה לא ממצה אינה מתיישבת עם מדיניותה המחמירה של המשטרה בעניין עבירות אלימות כלפי עובדי ציבור.

למרות שהחוק מקנה לקציני המשטרה אפשרות וסמכות לשחרר חשודים בערבות ובהגבלות מסוימות, שתכליתן שמירה על ביטחונם של המותקפים, מגלה המבקר כי החשודים בכ-10% מהתיקים שוחררו בלא שהוחתמו על כתב ערובה; החשודים בכ-28% מהתיקים שוחררו בערובה אך לא הוטלו עליהם מגבלות המיועדות לספק הגנה לנתקף; ועל החשודים בארבעה תיקים בלבד הוטל מעצר בית. זאת ועוד, למרות ההנחיה לשקול את האפשרות להביא חשודים בעבירה זו לפני שופט לשם שחרור, משום שהוא מוסמך להטיל עליהם הגבלות חמורות מאלו שמוסמך להטיל קצין חקירות, רק 14 חשודים הובאו לפני שופט טרם שחרורם.

נתון מדאיג נוסף שנחשף בדוח המבקר נוגע לסגירת תיקי חקירה על תקיפת עובדי ציבור בטיעון של חוסר עניין לציבור. למרות שעל-פי הוראות המשטרה אין לסגור תיקים שכאלה בטיעון של חוסר עניין - נסגרו 563 תיקים מתוך 2,076 שנפתחו בין השנים 2006 ו-2008 בעילה של חוסר עניין לציבור.

"אי-יישומה של ההנחיה עלול ליצור בקרב הציבור תחושה שהמשטרה נוטה לנהוג בסלחנות בחשודים בעברות אלימות כלפי עובדי ציבור", קבע לינדנשטראוס.

"על משרד הבריאות ומשרד הרווחה לפעול להטמעת חשיבות הדיווח על אירועי אלימות בקרב העובדים; ליצור בסיס נתונים מלא ואמין למידע על היקף האלימות ומאפייניה, שיוכל לשמש בסיס לתוכנית יעילה לצמצום התופעה; לבקר את פעילותן של הוועדות המוסדיות והמחוזיות לטיפול באלימות; להסדיר את אבטחתם של העובדים במוסדותיהם; וכן להסדיר את קיומן של השתלמויות שוטפות למניעת אלימות המיועדות לצוותים המקצועיים הנותנים שירות לאוכלוסיה וחשופים לאלימות. על המשטרה לוודא את יישומן של מדיניותה והוראותיה לגבי עברות של תקיפת עובד ציבור, ובכלל זה מתן עדיפות גבוהה לטיפול בתלונות על עברות אלו, מיצוי הליכי החקירה והבטחה שסגירת התיקים הללו בעילה של חוסר עניין לציבור תיעשה רק כשהדבר נחוץ ובידי הגורמים המוסמכים לכך. כמו-כן עליה למצות את האפשרויות המוקנות לה לשחרר חשודים בתנאים שיגבירו את ביטחונם של עובדי הציבור", כתב המבקר בדוח.