הסכם גירושין העניק לאם שליטה על הוצאות חריגות

גרוש פנה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת בתביעה לשנות סעיף בהסכם הגירושין. מכתב התביעה עלה כי הגבר והאישה נישאו ביום 27.2.02, ומנישואיהם נולד בנם, היחיד, בן ה-7. בני הזוג חתמו ביום 28.12.04 על הסכם יחסי ממון וגירושין שהסדיר, בין היתר, את סוגיית מזונות בנם. ההסכם הובא לאישור בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. הגבר התחייב לשלם מזונות לבנו בסך של 1,400 שקל לחודש, עד הגיעו לגיל 18 או עד סיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר מביניהם, ובתקופת שירות צבאי, יעמוד החיוב על שיעור של שליש.

עוד התחייבו הצדדים, כי "יישאו בחלקים שווים ביניהם בכל ההוצאות הרפואיות החריגות בגין הילד ואשר אינן מכוסות על-ידי קופ"ח, לרבות אך לא רק: טיפולי שיניים, טיפולים אורטודנטיים וטיפולים פסיכולוגים", ובנוסף התחייבו לשאת "בחלקים שווים ביניהם בכל הוצאות החינוך בגין הילד, לרבות אך לא רק: שיעורי עזר, קייטנות, חוגים, אגרות חינוך, הוצאות לימוד".

שני הסעיפים האמורים עמדו במוקד התביעה שהגיש הגבר בחלוף ארבע שנים מחתימת ההסכם. בתביעתו שהוכתרה כ"תביעה לתיקון סעיף בהסכם יחסי ממון וגירושין", עתר הגבר לתיקון שני הסעיפים המקפחים אותו לדבריו.

הגבר הבהיר שהסעיפים טעונים תיקון, מאחר שהכוונה הייתה לחייב את הצדדים בהוצאות חריגות הנחוצות לקטין, תוך מתן אפשרות להביע דעה בדבר נחיצות ההוצאה וגובהה, ולאפשר הבאת הצעות מחיר חלופיות. בפועל, התרעם הגבר, הסעיפים איפשרו לגרושתו להכתיב את הוצאות הקטין החריגות, גובהן ומהותן, ללא ידיעתו ומבלי שאיפשרה לו להציג הצעות חלופיות. הגבר הדגיש שגרושתו ניצלה את הניסוח הלא מוצלח של הסעיפים והדבר גרם למחלוקות מיותרות ביניהם ולחיכוכים יומיומיים שפגעו בקטין. הגבר עתר לבטל הסעיפים, ולחלופין לתקנם כך שינוסחו באופן הבא: "האב והאם יישאו בחלקים שווים ביניהם בכל ההוצאות החריגות של הקטין, ואשר אינן מכוסות על-ידי חוק חינוך חובה ו/או חוק בריאות ממלכתי, וזאת לאחר שההוצאה הובאה לעיונם של הצדדים, נבדקה חיוניותה, ושני הצדדים אישרו גובהה ו/או ניתנה להם האפשרות להביא הצעה אחרת".

הגרושה השיבה בכתב ההגנה כי הבעל לשעבר מטריד אותה בתביעות סרק, ודין התביעה להידחות מאחר שאינה מגלה שינוי מהותי בנסיבות, המאפשר התערבות בהסכם המסדיר סוגיית מזונות.

הסדר חדש: שווה בשווה

שופט בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, סארי ג'יוסי, קיבל את עמדת הגבר. לדבריו, הסכמי גירושין, ככל הסכם, כפופים להוראות דיני החוזים הכלליים וניתן לשוב ולדון בהם בהתאם לעילות חוזיות, כגון: פגמים בכריתתם. כמו-כן שהפסיקה הכירה בעילת התערבות נמשכת הקשורה לסוגיית המזונות והמשמורת, שעל-פי אופיין ומהותן, ראוי שתתאפשר בחינתן מחדש בהתקיימן של נסיבות מיוחדות. השופט קבע ששני הסעיפים נשוא התביעה נוסחו באופן כללי כסעיפי "סל", מבלי שהם מחייבים את האם לשתף את האב בבחירת הגוף שימסור את הטיפול או יספק את השירות, או להתייעץ עימו באשר לגובה ההוצאה ונחיצותה. "סעיפים אלה, נוסחו באופן שמותירים בידי האם מרחב תמרון רחב היקף וחופש פעולה ובחירה, לרבות קביעה של מהות וסכום ההוצאה מבלי לתחום מראש את גבולות אותו מרווח תמרון, וחמור מכך, מבלי לחייבה להיוועץ עם התובע, ולמצער, ליידעו ומבעוד מועד, בדבר אותה הוצאה או צרכים".

השופט הדגיש כי פרשנותה של האם, שרק היא תקבע את מהות ההוצאה, נחיצותה, וזהות נותן הטיפול וכדומה אינה מקובלת עליו ואינה מתיישבת עם האפוטרופסות המשותפת של שניהם. השופט הוסיף שטובת הקטין מחייבת את שינוי הסעיפים הבעייתיים כדי למנוע מצב של סיכונו בזמן אמת, אם ייזקק לטיפול.

בסופו של דבר השופט פסק שהוצאות חריגות גדולות, כגון טיפולי שיניים, טיפולים רפואיים או פסיכולוגיים ממושכים שעלותם גבוהה, על האם ליידע את האב בדבר נחיצותם ולהציג מסמכים המעידים על כך, מיד כשייוודע לה הצורך בהוצאה, ועל שני הצדדים לבחור במשותף את הגורם המטפל. האב יהיה רשאי להביא הצעת מחיר אחרת, תוך חמישה ימים מיום שהוצגה לו הצעת המחיר של האם. ההסדר יחול על הוצאות בגין טיפולים רפואיים ופסיכולוגיים שעלותם הכוללת היא מעל ל-1,000 שקל ושאינם בגדר טיפול חירום. לגבי הוצאות בגין טיפולים שעלותם עד 1,000 שקל וכאלה שהם טיפול חירום, יחול ההסדר שבהסכם הגירושין.

באשר לשאר הצרכים - קייטנות, שיעורי עזר וחוגים, השופט קבע כי הקטין ישתתף, לכל היותר, בשתי קייטנות ובשני חוגים מדי שנה, והצורך בקבלת שיעורי עזר בתשלום ייעשה בהתאם להמלצת המחנך, ועל האם להודיע לאב על צורך זה מבעוד מועד. הוצאות אלו יחולו על שני ההורים שווה בשווה, בהתאם לאמור בהסכם, כאשר על האב לשלם את חלקו במישרין לגורם הטיפולי או לזה שמספק את השירות, תוך חמישה ימים מיום הצגת קבלה או דרישה לתשלום. "ער אני לכך שהסדר זה, גם הוא אינו מבטיח את מלוא התוצאות המיוחלות. ברם נראה, כי הוא מבטיח, במידה האפשרית, שהתובע יהא מודע בזמן אמת לצרכים של בנו, כאשר שיתופו בכך ישרת את טובת הקטין והוא עדיף בעיני על פני ההסדר הקיים", ציין השופט.