צחוק - תרופת הפלא נגד מחלות

צחוק בריא חוזר ונשנה, משפר את מצב הרוח, מוריד את רמות הורמוני החרדה, מגביר את הפעילות החיסונית, מוריד את רמות הכולסטרול ואת לחץ הדם הסיסטולי ומעלה את רמות הכולסטרול הטוב (HDL).

נורמן קאזינס הצביע לראשונה בשנות ה-70' על היתרונות הבריאותיים של ההומור והצחוק הקשור אליו. עבודתו החדשנית תיעדה את השימוש שעשה בצחוק בטיפול עצמי עד להיעלמותה של מחלה אוטואימונית ממנה סבל. המחקר האישי שערך פורסם בעיתון הרפואי ניו אינגלנד, וקאזינס נחשב לאחד מאדריכלי רפואת גוף-נפש.

כעת שני חוקרים - ד"ר לי אס. ברק, ראש המעבדה למחקר מולקולרי של בית הספר לרפואה באוניברסיטת לומה לינדה שבקליפורניה, יחד עם ד"ר סטנלי טאן - המשיכו בנקודה בה עצר קאזינס.

מאז שנות ה-80' השניים חוקרים את התגובה של גוף האדם ל"צחוק בריא". הם גילו כי הצחוק עוזר להפיק את המרב מהמערכת האנדוקרינית ומוריד את הלחץ על-ידי הורדת רמות הקורטיזול והאפינפרין. הם הצליחו להוכיח גם את ההשפעה החיובית של הצחוק על מרכיבים במערכת החיסונית, על הגברת ייצור הנוגדנים ועל הפעלת תאי ההגנה של הגוף.

המחקרים שערכו הראו כי צחוק חוזר ונשנה, אותו כינו "התעמלות בצחוק", גורם לגוף לתגובה הדומה לזו של הגוף להתעמלות פיסית מתונה.

פתרון ללא מאמץ

צילום: תחליף להתעמלות [אילוסטרציה: פלאש 90]

שני החוקרים, יחד עם עמיתים אחרים, סיימו מחקר חדש שהראה כי לצחוק תפקיד גדול עוד יותר. הם גייסו 14 משתתפים בריאים כדי לבדוק את ההשפעות שיש לצחוק בריא וללחץ על ויסות ההורמונים העיקריים השולטים בתיאבון.

במהלך המחקר, כל אחד מהמשתתפים התבקש להתבונן בסרטון וידאו באורך 20 דקות שהיה מרגיז ומדאיג, או לחילופין הומורוסטי. המשתתפים המתינו שבוע לאחר הצפייה בווידאו כדי להגביל את השפעותיו ואז צפו בווידאו בסגנון ההפוך.

החוקרים השתמשו ב-20 הדקות הראשונות של הסרט "להציל את טוראי ריאן" כווידאו המטריד. ידוע שקטע זה של הסרט גורם להרגשה לא-נעימה בקרב כל הצופים.

החוקרים איפשרו למתנדבים לבחור לבד את קטע הווידאו שיבטיח את התגובה ההומוריסטית המקסימלית שלהם, והציעו להם מגוון רחב של אופציות כולל סטנד-אפ וסרטי קומדיות. לאחר מכן מדדו החוקרים את לחץ הדם של המשתתפים ולקחו דגימות דם מיד לפני ואחרי הצפייה בווידאו. הם בדקו רמות של שני הורמונים המעורבים בתיאבון - לפטין וגרלין.

החוקרים גילו כי אצל המתנדבים שצפו בווידאו המטריד לא נראו שינויים משמעותיים ברמות הורמון התיאבון במהלך 20 הדקות בהן צפו בווידאו. לעומת זאת, אצל המשתתפים שצפו בווידאו המצחיק נראו שינויים בלחץ הדם וכן שינויים ברמות הלפטין והגרלין. רמות הלפטין ירדו ורמות הגרלין עלו, בדיוק כמו ההשפעה שיש להתעמלות פיסית מתונה הקשורה לעיתים קרובות להגברת התיאבון.

ממצאי המחקר מוכיחים, לדבריהם, כי הצחוק גורם למידה רבה של מודולציה וכי תגובת הגוף לצחוק חוזר ונשנה דומה להשפעה שיש להתעמלות. ערכו של המחקר הוא בכך שהוא מספק למטפלים תובנות חדשות לגבי אופציה פוטנציאלית נוספת לאותם חולים שאינם יכולים להתעמל, שתוכל לנרמל או להגביר את התיאבון שלהם.

לדוגמה, חולים קשישים רבים סובלים ממה שידוע כ"wasting disease" - הם מדוכאים, מאבדים את התיאבון ומסכנים את בריאותם. על בסיס ממצאי המחקר הנוכחי, חולים אלו יכולים להשתמש בצחוק כחלופה פחות מאמצת כדי לשפר את מצב התיאבון שלהם.

איבוד תיאבון דומה נראה גם אצל אלמנים הסובלים מדיכאון לאחר איבוד בת-זוגם, מצב שעלול לגרום לירידה בתפקוד המערכת החיסונית ובעקבות זאת למחלות. חולים הסובלים מכאב כרוני סובלים גם הם מאיבוד תיאבון בגלל השינויים הכימיקלים בגוף שנגרמים מהכאב הבלתי נסבל. ולמרות שלא ניתן להעלות על הדעת כי הצחוק יכול להועיל במצבים של דיכאון עמוק או כאב כרוני מתמשך, הרי שלפחות מדובר בנקודת התחלה פשוטה לכל אותם חולים.

ממצאי המחקר הוצגו בוועידה לביולוגיה ניסויית שהתקיימה באנהיים שבקליפורניה.