דרוש טיפול שורש בסחבת בבתי המשפט

במערכת בתי המשפט בישראל נדרש "טיפול שורש" על-מנת לפתור את בעיית הסחבת בניהול תיקים. כך נקבע בדוח השנתי של נציבות תלונות הציבור על השופטים לשנת 2009. במהלך שנת 2009 התקבלו בנציבות תלונות הציבור על השופטים 1003 תלונות. זאת לעומת 1205 תלונות שהתקבלו בשנת 2008. 131 תלונות נמצאו מוצדקות (12% מן התלונות לעומת 9% תלונות שנמצאו מוצדקות בשנת 2008) - כמחצית מהן נגעו להתמשכות הליכים ועיכובים במתן פסקי דין והחלטות.

לדברי נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, אין בטענות השופטים על עומס רב כדי להצדיק את הסחבת בבתי המשפט.

"החלטות הנציב כי תלונות אלה נמצאו מוצדקות, לא באו תוך התעלמות מהתגובה השכיחה של השופטים הנילונים, כי הסיבה להתמשכות או לעיכוב נעוצה בעומס העבודה. אכן, העומס על השופטים רב ואף בלתי נסבל, ואף על-פי כן אין בו להצדיק תמיד את הסחבת. יש להדגיש, כי הבעיה הקשה של עומס התיקים ועינוי הדין עקב כך, לא תמצא את פתרונה בבירור תלונות פרטניות. קצרה ידו של הנציב מלתת מענה כולל לבעיה מעיקה זו. "טיפולי שורש" הם שמתחייבים. השעה להפעלת אמצעים כאלה דוחקת ואין לדחותה. מחובת המערכת השיפוטית לתת לציבור שירות יעיל, ובכך גם לשקם את אמון הציבור בה. שכן, לא ניתן לנתק בין הסחף באמון הציבור בבתי המשפט לבין האכזבה של הציבור מהשירות שהמערכת נותנת לו", נכתב בדוח.

נושא נוסף שבו עוסק הדוח נוגע להתנהגות עורכי הדין בהופעתם בבתי המשפט. " זילות כלפי בית המשפט אינה עוד מעשה חריג ויוצא דופן", נקבע בדוח. מבירור תלונות של עורכי דין על שופטים ודיינים על כך כי הוצאו על ידם מאולם בית המשפט או בית הדין, נמצא, כי לא אחת חצה עורך הדין את הגבול שהיה קיים במשך דורות בכל הנוגע להתנהגות עורך דין באולם המשפט ולכיבוד בית המשפט.

"אין לקבל מצב בו עומד שופט או דיין חסר אונים מול עורך דין שאינו חדל מלהפריע על-אף שהוא מוזהר, וכשגם התראה כי תוגש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין אינה עושה עליו רושם רב", נכתב בדוח.

הנציב דורש לקבל סמכות לפרסם ליקויי שופטים

בשנת 2009 העביר הנציב גולדברג לשר המשפטים, יעקב נאמן, ולנשיאת בית המשפט עליון, השופטת דורית ביניש, הצעה לתיקון חוק הנציבות. התיקונים המוצעים הם בעיקרם פרי יוזמתה של הנציבה לשעבר, השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן, בשינויים שנעשו בהם על-ידי הנציב.

בין התיקונים המוצעים, הסמכת הנציב לפתוח מיוזמתו, לאחר התייעצות עם נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים, בבירור ליקוי בהתנהגות שופט או ליקוי בנהלי עבודה שיפוטית. הרחבת הסמכות כמוצע נחוצה כדי למנוע מצב הקיים היום בו ידי הנציב כבולות עד לקבלת תלונה או בקשת בירור, וכדי לענות על הצורך לברר נושא מערכתי (כללי או בבית משפט מסויים) ביוזמת הנציב.

הצעה נוספת אשר כלולה בין ההצעות לתיקון החוק מתייחסת לפרסום החלטה שנתן הנציב. על-פי החוק הקיים, הנציב אינו מוסמך להתיר מיוזמתו פרסום פרטי תלונה מסויימת על שופט שהטיפול בה הסתיים. רק שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון הם שרשאים להתיר את הפרסום.

לדעת הנציב, מצב זה פוגע בעצמאותו ולפיכך הוצע שהנציב הוא שיהיה מוסמך להחליט אם לפרסם פרטי תלונה. זאת במקרים בהם ימצא הנציב כי יש לפרסום חשיבות ציבורית או כדי להגיב לפרסומים בלתי מדויקים, כשלדעת הנציב מן הראוי להעמיד דברים על מכונם.

בהצעה נכתב בפירוש כי החלטת הנציב בעניין הפרסום תיפול לאחר שיתייעץ עם נשיא בית המשפט העליון ועם שר המשפטים – אך הסמכות בסופו של דבר תהיה בידיו.