נדחתה תביעה בגין פגיעה בעבודה שהוגשה בשיהוי

יהושע שביט תבע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין לעבודה בחיפה, לאחר שבקשתו מיום 11.7.07 לתשלום דמי פגיעה, והודעה על פגיעה בעבודה נדחו. בטופס התביעה רשם שביט שנפגע "בכל הגוף" והוא סובל מלחץ דם, סוכרת, שומנים בדם, סחרחורת, אי-יציבות ובלבול, וכל זאת בגין עבודה במאמץ פיזי ונפשי בשנת 1979. לטענתו, בשל תנאי עבודתו הקשים בבניית מבנים טרומיים בכל חלקי הארץ ובתנאי מזג אוויר קשים נגרמו המחלות מהן הוא סובל, ויש להכיר בו כנפגע עבודה.

שביט הוסיף כי העובדה שקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין הכירה בו כמי שאינו מסוגל לעבוד בבניין, וכזכאי לגמלת נכות מקצועית משנת 1987, הינה ראיה לכך שמחלותיו הינן בגדר פגיעה בעבודה.

המוסד לביטוח לאומי השיב בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי, וכי שביט לא נפגע בתאונת עבודה או בפגיעה מסוג מיקרוטראומה ואינו לוקה במחלה שהיא בגדר מחלת מקצוע.

בפסק הדין קבעה השופטת מיכל פריימן, שההכרה בשביט כנכה הזכאי לגמלת נכות מקרן הביטוח לפועלי בניין, אינה מעידה שנכותו נובעת מהעבודה ומהווה פגיעה בעבודה. השופטת הדגישה ששביט לא נתן הסבר לשיהוי הממושך בהגשת תביעתו ומשכך תביעתו נדחתה. "התובע ידע לפנות לנתבע בתביעה לתשלום גמלת נכות כללית אולם תביעה להכיר בפגיעה בעבודה - לא הוגשה. התובע אף ידע לנהל תביעה כנגד חברת המלט, מעסיקתו, והגיע עד לדיון בה בבית המשפט העליון אולם משום מה לא מצא לפנות לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה אלא בשנת 2007. הסבר לכך יכול שימצא בעדותו כי 'ככל שהזדקנו באו הבעיות'".

השופטת ציינה בפסק הדין כי שביט לא ביסס תביעתו על אירוע תאונתי, אלא טען לקיומה של מחלת מקצוע עקב עבודתו הפיזית הקשה. "התובע לא הצביע על כל מחלת מקצוע מרשימת מחלות המקצוע היכולה להתאים לתנאי עבודתו ולמגבלות ולליקויים הרפואיים עליהם מתלונן... משלא הוכח בפנינו כל אירוע תאונתי על סוגיו השונים, ואף לא נטען ולא הוכח בפנינו קיומה של מחלת מקצוע כלשהי המתאימה לסוג ותנאי עבודתו של התובע, דין התביעה להידחות אף לגופה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות".