חנה בחניית נכים ועירער על הרשעתו לעליון

דוד אייש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה את ערעורו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, שהרשיע אותו בחניה המיועדת לנכים.

נגד אייש הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, המייחס לו עבירות של החניית רכב בניגוד לסעיף 6(א)(2) לחוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, לאחר שביקש להישפט על דוח חניה. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי הראיות שהוצגו תומכות בגרסת פקח החניה, הרשיע את אייש, כאמור, בביצוע המיוחס לו וגזר עליו קנס בסך 600 שקל.

אייש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה את ערעורו. נקבע כי אין בסיס לערעור, ובית המשפט לעניינים מקומיים ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בממצאים שנקבעו, לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים שמע את הצדדים והתרשם מהם באופן ישיר.

בבקשת רשות הערעור לעליון טען אייש, בדומה לטיעוניו בערכאות הקודמות, כי החנה את רכבו מעבר לתחום חניית הנכים, ואין בסיס להרשעתו.

שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, קבע בהחלטתו כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובת עיריית תל אביב. "מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה בשיטת המשפט הישראלית; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין", אמר השופט והדגיש כי המקרה שלפניו, חרף טענות המבקש, "אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה". השופט ג'ובראן ציין כי התערבות של בית המשפט העליון תיעשה במקרים חריגים ביותר וזה אינו המקרה.