בנק דיסקונט התרשל כש"תפס" רכב משועבד של נכה

איאד עבד אל ולי תבע את בנק דיסקונט קריית שמונה סניף מרכז מסחרי, בבית משפט לתביעות קטנות במסעדה, בסכום של 15,000 שקל בגין נזקי עיקול על רכבו הפרטי.

מכתב התביעה עלה כי התובע, תושב הכפר מסעדה שברמת-הגולן והמוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בעל נכות צמיתה, היה בעליו של רכב מסוג "פולקסוואגן" המיועד לשימושו של אדם נכה, ושנרכש על ידו באמצעות "הלוואה עומדת" מהמוסד לביטוח לאומי בשנת 2007. בתאריך 1.4.08 פנה בנק דיסקונט ללשכת ההוצל"פ בחיפה וביקש לתפוס את הרכב בגין חוב של 7,781 שקל וראש ההוצל"פ, הרשם ניר זיתוני, הבהיר כי טרם ביצוע ההליך על ב"כ הבנק, עו"ד רן פינגרר, לברר האם רובצים עיקולים ושעבודים על הרכב.

לצורך מימוש החלטתו העניק ראש ההוצל"פ זיתוני, לבנק דיסקונט צו המאפשר קבלת מלוא הנתונים ממשרד הרישוי ורשם המשכונות. בתאריך 14.4.08 נתפס הרכב ולמחרת היום הוגשה לראש ההוצל"פ בחיפה בקשה דחופה לביטול הליך התפיסה. לבקשה צורף אישור עדכני מטעם מחלקת הניידות בסניף טבריה של המוסד לביטוח לאומי, ממנו עלה כי על הרכב רובץ שיעבוד לטובת המוסד לביטוח לאומי, לצורך הבטחת החזרת ההלוואה, שעמדה על סך של 59,336 שקל. ראש ההוצל"פ קיבל את בקשת התובע לאחר ששוכנע שעורך הדין של הבנק לא ביצע בדיקת כדאיות, טרם תפיסת הרכב בהתאם לאמור בצו, והורה על שחרור הרכב לידי התובע בכפוף לתשלום דמי האחסנה למחסן המעוקלים "נעמן" שבחיפה.

לדברי התובע, בעקבות האירוע נאלץ לנסוע שלוש פעמים לחיפה בכדי לשחרר את הרכב, ולאחר שהרכב שוחרר פנה מיוזמתו ללשכת ההוצל"פ בקריית שמונה בבקשה לביצוע חקירת יכולת לצורך "פריסת" יתרת החוב לבנק דיסקונט. בתאריך 12.3.08 חייבה ראש ההוצל"פ בקריית שמונה, הרשמת רבקה אייזנברג, את התובע לשלם לבנק דיסקונט סך של 300 שקל לחודש וקבעה שהליכי ההוצל"פ השונים יעוכבו ו/או יבוטלו כל עוד התובע יעמוד בצו התשלומים. התובע הוסיף כי לאחר תפיסת הרכב נעלם בושם בשווי 560 שקל, וכחודשיים לאחר מכן, בתאריך 29.6.08, התייצב שליח של הבנק בביתו במטרה לפעול לתפיסת הרכב פעם נוספת בניגוד להחלטות ראש ההוצל"פ, ואיים על התובע ומשפחתו. בכתב התביעה הדגיש התובע כי האירוע הסב לו נזקים ממוניים: עלות שלוש נסיעות לחיפה, תשלום הוצאות לעו"ד לצורך ביטול הצו, וכן נזקים לא ממוניים.

בכתב ההגנה טען בנק דיסקונט, שבמועד הגשת הבקשה המקורית לראש ההוצל"פ בחיפה, עמדה יתרת החוב של התובע על סך של כ-4,000 שקל ובשל כך התיר ראש ההוצל"פ על נקיטת הליכים נגד התובע. לדברי הבנק, לא היה לו מידע על אודות הסטטוס המשפטי של הרכב ולתובע לא נגרם נזק ממשי כתוצאה מהליכי ההוצל"פ. הבנק הוסיף כי שלח לתובע הודעה ביחס למתן צו העיקול, אולם לא צירף אישור מסירת ההתראה לתובע. התובע השיב שלא חתם על התראה טרם נקיטת ההליכים ולא קיבל כל התראה.

הבנק התרשל וישלם 3,000 שקל

השופט מרדכי נדל הדגיש בפסק הדין שהליכי עיקול מחייבים משנה-זהירות בכדי שלא לפגוע בחייב מעבר לנדרש. "בשל סכום החוב הנמוך בתיק ההוצל"פ וכן נוכח הנחיותיו המקדימות של הרשם זיתוני טרם ביצוע הליך התפיסה שומה היה על הנתבע ובא-כוחו לצפות מראש, כי ביצוע תפיסת הרכב מבלי לבצע בדיקה מקדמית ביחס לסטטוס הרכב עלולים לגרום לתובע לנזק העולה על הנדרש לצורך השגת מטרתו הלגיטימית של צו העיקול. יתירה מזאת, הודאתו של נציג הנתבע במהלך הדיון כי הנתבע לא ידע מאום אודות סטטוס הרכב טרם ביצוע צו התפיסה, מלמד על כך כי הנתבע כגוף ציבורי הפר את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליו הן מן הפן המושגי והן מן הפן הקונקרטי. התובע אומנם פירט בלקוניות את הנזקים שאונו לו כתוצאה מאופן ביצוע הליך מימוש תפיסת הרכב, אולם ברי כי הדרך שבה בוצע ההליך הסבה לתובע נזקים ממוניים וכן נזקים לא ממוניים (עגמת נפש)".

השופט פסק כי בנק דיסקונט התרשל, וקיבל כמהימנה את גרסתו של התובע שהאירוע גרם לו למורת רוח רבה, ובעטיו נאלץ לכתת רגליו מספר פעמים מרמת-הגולן לחיפה ולטבריה לצורך הסדרת ביטול הליכי ההוצל"פ. "שוכנעתי שהתובע נאלץ לשלם סכומי כסף לא מבוטלים לעו"ד לצורך התרת ה'סבך' המשפטי אליו נקלע ונאלץ לשלם 'דמי אחסנה' למחסני ההוצל"פ 'נעמן' הנמצאים בדרך עכו-חיפה בסך של 490 שקל. אי לכך, הנני אומד את נזקיו הממוניים של התובע בשיעור של 2,000 שקל. בנוסף לכך, הנני אומד את נזקו הלא ממוני (עגמת נפש) של התובע בשיעור של 1,000 שקל". בסופו של דבר, בנק דיסקונט חויב לשלם לתובע סך של 3,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 300 שקל.