הורשע בביצוע מעשה מגונה, וביקש להשתחרר על-תנאי

אליהו להב הורשע בביצוע מעשה מגונה בכוח, ובית משפט השלום בפתח תקוה גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך 12,000 שקל. ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי - נדחה. לאחר שריצה שני-שלישים מתקופת מאסרו, הגיש להב לוועדת השחרורים בקשה לשחרור על תנאי - ונדחה. בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה את עתירתו נגד החלטת ועדת השחרורים, לאור נסיבות ביצוע העבירה ומידת מסוכנותו. להב פנה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

לדבריו, במשך למעלה משמונה שנים, בהן היה משוחרר בערבות עד למועד תחילת ריצוי עונשו, ביצע עבירת מרמה, ואפילו לא עבירת מין אחת, וכי בבסיס החלטת ועדת השחרורים עמדו הנחות עובדתיות מוטעות. להב הוסיף כי הוא סובל מבעיות רפואיות הרלוונטיות לשאלת מסוכנותו.

הנדל: אין הצדקה למתן רשות ערעור

שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, הבהיר כי סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001, מציב שני תנאים מצטברים שעל ועדת השחרורים לבחון: האחד, האם האסיר ראוי לשחרור. השני, מידת מסוכנותו של האסיר. לדברי השופט הנדל, גם אם אין מחלוקת שהתנהגותו של אסיר בתקופת המאסר הייתה חיובית, עדיין יש לבחון האם נשקפת ממנו סכנה לציבור.

השופט הנדל הדגיש כי הן הוועדה והן בית המשפט לעניינים מנהליים התרשמו ממסוכנותו של להב ודחו את בקשתו לשחרור על-תנאי. "כשעסקינן בעבירת מין, שגלומה בה מטבעה וממהותה עבירת אלימות, יש לבחון בקפידה את ממד המסוכנות. הוועדה התרשמה לשלילה מהמבקש: הוטעם כי נסיבות העבירה 'חמורות מאוד', שמדובר באסיר 'מניפולטיבי, משליך האשמה על הקורבן ואינו מביע כל חרטה' ושלדעת המב"ן (מרכז בריאות הנפש), הוא 'לא אמין המנסה להציג את עצמו באופן חיובי מוגזם וכאדם חולה ומסכן'. מסקנת המב"ן הייתה כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש היא 'רמת מסוכנות מינית בינונית - נמוכה לטווח הארוך'. וועדת השחרורים העריכה את מסוכנותו של המבקש כ'סבירה וגבוהה'", אמר.

השופט הנדל קבע כי המקרה של להב לא מצדיק שינוי התוצאה אליה הגיעו ועדת השחרורים ובית המשפט לעניינים מנהליים, או המצדיק מתן רשות ערעור. "יש להשקיף על מכלול השיקולים, תוך מתן משקל מיוחד לפרמטר החשוב - מסוכנות המבקש בהתבסס על סוג העבירה וחוות דעת המב"ן. דעתי היא שאין להיעתר לבקשה, הנדחית בזאת".