הקב"טית העליבה לקוחה בפרהסיה - ותשלם לה פיצוי

המקרה הבא היה צריך להתנהל בבית משפט לתביעות קטנות ולא בבית משפט שלום - הצדדים היו חוסכים לעצמם כסף, זמן וכאב ראש. הסכום שנתבע מוגזם, מופרז וחסר פרופורציות, ובפסק הדין הורה בית המשפט על פיצוי של אלפי שקלים בודדים.

גלית מכלוף תבעה את סופר-פארם ישראל בע"מ ואת קצינת הביטחון של הסניף, המועסקת על-ידי חברת השומרים, בבית משפט השלום ברמלה, בסכום של 100,000 שקל, לאחר שנחשדה בגניבת בושם ותיקה נבדק בפרהסיה.

בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, נטען כי ביום 18.5.07 הגיעה מכלוף לחנות סופר-פארם, בסניף קניון השרון בנתניה, כאשר היא מלווה בחבר, במטרה לרכוש בושם. מכלוף נטלה בושם מאחד המדפים ולאחר שדיילת מכירות הציעה לה בושם אחר החליפה את הבושם, וניגשה לקופה. לפתע ניגשה אליה קצינת הביטחון ושאלה אותה בקול רם, ולעיני הקהל: "איפה הבושם הראשון שלקחת?". מכלוף ניסתה להסביר, אך הקב"טית השיבה לה: "לא מעניין אותי, תפתחי את התיק, ואת יתר הציוד שלך". מכלוף פרצה בבכי ובעודה בוכה, נטלה הקב"טית את תיקה ושפכה את תכולתו לעיני כל. הבדיקה העלתה חרס והקב"טית התנצלה.

לדברי מכלוף, הנתבעות ביצעו כלפיה עוולות של לשון הרע, רשלנות, הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. כמו-כן, שעוגמת הנפש וההשפלה שחוותה, ליוו אותה במשך חודשים לאחר מכן. "נותרתי בטראומה קשה, כשכל אותה שבת שלאחר האירוע, לא יכולתי להירדם, רעדתי, והייתי שרויה בלחץ נפשי. במשך זמן רב לא חזרתי לקניון. אף בני משפחתי נפגעו כתוצאה מהאירוע".

'פעלתי על-פי הוראות סופר-פארם'

הקב"טית טענה בכתב ההגנה, כי פעלה על-פי ההוראות וההנחיות שניתנו לה על-ידי מנהלי סניף סופר-פארם. לדבריה, לא האשימה את מכלוף בגניבה ורק ביקשה לדעת היכן הניחה את הבושם שבחנה קודם לכן. "בשלב זה בן זוגה של התובעת החל להשתולל ולהתפרע, תוך שהוא מגדף אותי ואת הדיילת, והתובעת הצטרפה לחברה והחלה אף היא לגדף".

לדבריה, בדקה את התיק במקום מבודד בחנות, במחלקת הקוסמטיקה, כשמכלוף פתחה בעצמה את התיק, הוציאה את החפצים, ולאחר מכן הכניסה אותם בחזרה. הקב"טית הוסיפה שיש לדחות את התביעה, ולחילופין לקבוע שהתנהגות מכלוף וחברה הינם בגדר אשם תורם בשיעור של 100%.

'הקב"טית חרגה מהנהלים'

סופר-פארם טען כי קצינת הביטחון אינה עובדת שלו, אלא היא עובדת של חברת "קבוצת השומרים", המספקת שירותי מניעת גניבות לרשת. לדבריו, הקב"טית חרגה מהנהלים כשבדקה את התיק במקום פומבי, במחלקת הקוסמטיקה, ולא בחדר צדדי. סופר-פארם הגיש תביעה צד ג' נגד חברת השומרים.

בכתב ההגנה הכחישה חברת השומרים את האמור בכתב התביעה ובתביעה צד ג', וחזרה על דברי הקב"טית.

'אני החזרתי את הבושם'

בדיון בפני השופט ד"ר עמי קובו, העידה מכלוף כי עקב התנהגות הקב"טית, היא פרצה בבכי, רעדה בכל גופה וכמעט התעלפה. כמו-כן, שבן זוגה הרים את קולו במקצת, אך לא התפרץ ולא נהג באלימות. לדבריה, לאחר המקרה, כאמור, לא הייתה מסוגלת להירדם בלילות, ובכל אותה שבת שלאחר המקרה, רעדה והייתה שרויה בלחץ נפשי.

מכלוף הוסיפה כי היא זו שהחזירה את בקבוק הבושם, אלא שחברה בעדותו טען כי הוא זה שהחזיר את הבושם למדף. נציג סופר-פארם העיד כי במקרה של חשד לגניבה, יש לפנות ללקוח לאחר שיצא מהחנות, ויש להכניסו לחלק האחורי של החנות ואין לבצע חיפוש בכליו. לדבריו, הקב"טית, שהיה זה יומה השלישי בעבודה, חרגה מהנוהל. כן אמר הנציג כי הוצע למכלוף פיצוי לפנים משורת הדין אך היא סירבה.

התנהגות הקב"טית הייתה לקויה

בפסק הדין קבע השופט ד"ר קובו, כי שוכנע שפתיחת התיק וריקון תכולתו נעשו בסמוך לעמדת הקוסמטיקה, לא רחוק מהקופות, במקום גלוי לעין בחנות. "בכך, גרמה הקב"טית לכך שהתובעת פתחה את תיקה בפניה במקום פומבי בחנות. לאחר מכן, הגיעה אחראית המשמרת, ניסתה ליישר את ההדורים, העירה לקב"טית והתנצלה בפני התובעת". השופט התקשה לקבל את עדותה של מכלוף בעניין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לה והטענה שכמעט התעלפה במהלך האירוע, ולאחר מכן הייתה שרויה בלחץ נפשי. "נדמה בעניין זה כי התובעת הפריזה בתיאור השפעת האירוע על מצבה הנפשי".

לדברי השופט, הקב"טית ביצעה מעשה אשר עלול לגרום להשפלתה של התובעת בעיני הבריות, ובהתנהגותה ביצעה עוולה של לשון הרע. "הפרסום הינו בכך שהקב"טית ביקשה מן התובעת לפתוח את תיקה, בכדי לבדוק האם התובעת נטלה בושם מהמדף ולא השיבה אותו. בעקבות בקשת הקב"טית פתחה התובעת את התיק ורוקנה את תכולתו כדי 'להוכיח את חפותה' ולהראות שלא נטלה את הבושם שלא כדין. מצב זה שבו התובעת נאלצה לרוקן את תכולת תיקה במקום פומבי בחנות עולה כדי פרסום לשון הרע, אשר עלול לגרום להשפלת התובעת בעיני הבריות. היה על הקב"טית לבקש מהתובעת להתלוות אליה לחדר סמוך, ולא לאפשר את פתיחת התיק לעיני כל. לפיכך, עיקר מעשיה של הקב"טית אשר מהווים לשון הרע, נוגעים לכך שפתיחת התיק נעשתה בפומבי, במקום גלוי לעין כל בחנות, ולא בצנעה ובדיסקרטיות. חיפוש בחפציה של התובעת, אפילו בהסכמתה, לעיני כל, תוך הצגתה כחשודה בגניבה, וזאת ללא כל עילה, וכאשר איש לא ראה את התובעת נוטלת דבר, הינו בגדר לשון הרע".

השופט ציין בפסק הדין, כי מעדותו של נציג הסופר-פארם, עלה שהקב"טית פעלה בניגוד לנהלים ולהנחיות הפנימיות של סופר-פארם, ובמקרה שבו איש לא הבחין במכלוף נוטלת את הבושם, וכאשר כלל לא יצאה מהחנות, לא הייתה סמכות על-פי הנהלים הפנימיים לבצע חיפוש בכליה. "בנוגע להכשרתה של הקב"טית, הרי שגם מעדותה עולה תמונה לפיה לא עברה הכשרה מתאימה, ולא הכירה באופן מספק את הנהלים וההנחיות. הקב"טית אף העידה כי לא קראה את ההנחיות. בהקשר זה יצוין, כי לחברת סופר-פארם קיים נוהל מקיף בנושא, אשר יש להניח שאילו הקב"טית הייתה פועלת לפיו, האירוע כולו היה נמנע. הקב"טית עצמה העידה כי עברה 'חפיפה' של יומיים, וכי במועד האירוע, היה זה יומה השלישי בעבודה. ואכן, ניכר הדבר, שהקב"טית לא הייתה מתורגלת בנושא, לא הכירה את הנהלים הפנימיים, ולא ידעה כיצד לנהוג בסיטואציה שנוצרה".

השופט קובו הדגיש כי הקב"טית פעלה ברשלנות ותוך הפעלת שיקול דעת מוטעה, אך בוודאי שלא בכוונה לפגוע וכי מכלוף לא הוכיחה נזק בפועל: "בהקשר זה טוענת התובעת בכתב התביעה, כי 'נזקיה מסתכמים בפגיעה נפשית קשה שתלווה אותה משך כל חייה ותרחיק אותה ממקומות בעלי פוטנציאל לאירועים דומים. הפגיעה האמורה דחתה את תוכניות התובעת לגבי חייה בכלל ופרנסתה בפרט במספר חודשים בלתי מבוטל בהם זקוקה הייתה לתמיכת חבריה והוריה...'. התובעת אף העידה אודות נזקים אלה. בכל הכבוד, סבורני כי תיאור זה מהווה הפרזה, וחורג מגדר התוצאות של המעשה. איני מקבל את הטענה שעקב האירוע נגרמו לתובעת נזקים כאמור".

השופט קבע שיש לפסוק למכלוף פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 5,000 שקל שישולמו על-ידי הקב"טית, שלחובתה אחריות מלאה לאירוע ועל-ידי חברת השומרים שלא דאגה להכשרתה המספקת ומחדלה הינו הגורם המרכזי - התשלום ייעשה ביחד ולחוד. השופט קיבל את תביעת צד ג' שהגישה סופר-פארם נגד חברת השומרים ופסק שהאחריות למקרה אינה רובצת לפתחו של הסופר-פארם.