סגן עורך מוסף הארץ התנצל בפני משפחת פרץ

אני מבקש להתנצל מעומק לבי על כך שדברים שכתבתי בדף הפייסבוק שלי פגעו בך ובזכרו של בנך, אלירז ז"ל. בחרתי בדרך התבטאות לא ראויה, קיצונית, שאינה מבטאת נכונה את דעותיי. לו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, לא הייתי כותב את הדברים. בימים האחרונים אני מותקף קשות בשל הדברים. ההתקפות אינן נעימות, אך אעמוד בהן. אולם הפגיעה בך ובמשפחתך מצערת אותי מאוד וגורמת לי סבל אמיתי.

בשום פנים ואופן לא הייתי מעלה על דעתי לפרסם ברבים דברים שיפגעו בך ובמשפחתך, בוודאי שלא בזמן הקשה הזה. השכול היכה גם במשפחתי. אבי, קצין בשריון, נהרג במלחמת יום כיפור. אחיה של סבתי נהרג במלחמת העצמאות. ואני יודע שאין נחמה, שחסרונו של אלירז יכאב וישפיע על מהלך החיים מכאן ועד עולם, יהדהד גם בדברים שנראים הכי פשוטים, הכי יומיומיים, שלכאורה אינם קשורים לכאב. אלירז, כך למדתי מהכתבות הרבות אודותיו, היה העמוד האיתן של משפחתכם, ואיש בעל תעצומות נפש אמיתיות, בקרב ובחייו האזרחיים. איני יכול אפילו להתחיל לדמיין מה חשה אם שמאבדת בן כה נדיר, לאחר שאיבדה את בנה הבכור.

אין בינינו מחלוקת שלעם שלנו יש רק בית אחד, ובלעדיו אין לנו זכות קיום. ואין בינינו מחלוקת ששירות צבאי והגנה על המדינה הן חובות ראשונות במעלה. אני עצמי קצין מודיעין במילואים. בחלק מימי מלחמת לבנון השנייה הייתי עם גולני, תחת אש קטיושות ומרגמות על גבול הצפון. מי יודע, אולי אלירז ואני עברנו זה ליד זה, אולי החלפנו כמה מילים. ואין בינינו מחלוקת שלולא אנשים כמו אלירז ואוריאל, לולא היה לנו צבא, דבר לא יכול היה להתקיים כאן.

כנראה שיש בינינו מחלוקת על הדרך שבה יש לבנות את הבית שלנו. אולם בשום פנים ואופן לא התכוונתי להתווכח עמך, ולא ביקשתי להעליב אותך. בחרתי בדרך פרובוקטיבית כדי להביע את העמדה הפרטית שלי על מציאות חיינו, בפורום שאליו התייחסתי כפרטי. זה היה לא ראוי, גרם לכך שהעמדות והדעות שלי לא הובנו, והיה בכך ערלות לב לכאב שלכם. אני מצר מאוד על השתלשלות הדברים.