הרופאים מתבקשים לשבת

כשמדובר במערכת היחסים בין הרופא לחולה, מחקר חדש מגלה כי חולים יהיו מרוצים יותר אם הרופאים פשוט ישבו לצידם מעט.

לגבי הרופאים, הישיבה לא בהכרח מאלצת אותם לבזבז זמן נוסף מיום העבודה. החוקרים גילו כי כשרופאים בבית החולים ישבו במהלך הביקור במחלקה, החולים הרגישו כי הרופאים ישבו זמן ממושך יותר מהזמן הממשי אותו בילו בחדר.

לדברי החוקרים, מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת קנזס, החולים הרגישו כי הרופאים שישבו שהו בחדר זמן ממושך יותר מהזמן שלמעשה היו במקום. החוקרים הבחינו גם כי החולים כמעט שלא העירו הערות שליליות לגבי הרופאים שישבו. לכן הסיקו כי מדובר בהבדל כמותי ואיכותי בתפיסת החולים את הרופאים.

מומחים שהגיבו לממצאים, ציינו כי למרות שזוהי למעשה התורה של לימודי הרפואה ולמרות שבמהלך שנות הלימודים נאמר לסטודנטים כי התנהלות כזו משנה לחלוטין את הדינמיקה של היחסים בין הרופא למטופל, עד כה לא נעשה מחקר שיתמוך ברעיון.

החוקרים הדגישו כי ישנה חשיבות רבה בפנייה למטופל ברמה שווה. עבור אנשים רבים, התחושה של קבוצת אנשים העומדת מולם יכולה להיות מפחידה ושלילית, במיוחד כשמדובר בקבוצת רופאים הנכנסת לחדרו של חולה. הישיבה היא מחווה הדומה לחיוך וחולים מעריכים זאת משום שהמצב מאפשר להם להביע את דאגתם ותחושתם בצורה גלויה יותר.

תחושה של הקשבה

צילום: פנים מול פנים [צילום: AP]

לצורך המחקר, החוקרים עקבו אחר האינטראקציה בין רופאים ל-120 חולים בוגרים שהיו לאחר ניתוח נוירוכירורגי. לכל החולים הייתה מערכת יחסית מבוססת עם הרופא שלהם.

אצל קבוצה אחת של חולים ביקר רופא שעמד, והחולים בקבוצה האחרת זכו לביקור של רופא שישב במהלך הביקור. זמני הביקור נמדדו בעזרת שעון עצר.

בממוצע, הרופאים שעמדו בילו דקה אחת ו-28 שניות לצד מיטת החולה. הרופאים שישבו בילו למעשה זמן קצר יותר בחדר, דקה ו-2 שניות בממוצע. יחד עם זאת, בין אם הרופאים עמדו ובין אם ישבו, התפיסה של החולים הייתה מאוד שונה מהמציאות.

חולים שהרופא שלהם עמד ליד מיטתם חשבו שהרופא בילה כ-3 דקות ו-44 שניות בחדר. אלו שהרופא ישב לצידם האמינו כי הוא שהה בממוצע 5 דקות ו-15 שניות.

לאחר מכן שאלו החוקרים קבוצה קטנה יותר של חולים (38 במספר - 20 שהרופא ישב לצידם ו-18 שהרופא עמד) לגבי תחושתם ביחס לישיבה של הרופא. לגבי הרופאים שישבו, 95% מהתגובות היו חיוביות, בהשוואה ל-61% תגובות חיוביות לגבי רופאים שעמדו.

החולים ציינו כי הרגישו שהרופאים שישבו הקדישו זמן כדי להאזין לכל השאלות שנשאלו. כשתיארו את הרופאים שעמדו, החולים אמרו משפטים כמו "הוא נכנס ויצא מהחדר לפני שהבנתי בכלל מה קורה" ו"לא היה לי זמן לשאול את הרופא שאלות".

החוקרים סבורים שרופאים צריכים לנסות ולשבת ליד החולים כשהמצב מאפשר זאת, וכך לאפשר אינטראקציה פנים מול פנים, שיוצרת תחושה של רצון להישאר זמן רב יותר ולא תחושה של מהירות.