תעשיית הריהוט לבתי כנסת מגלגלת כ-50 מיליון ש"ח בשנה

את כ-1,050 בתי הכנסת שיש בישראל נוהג 42% מהציבור היהודי לפקוד על-בסיס יומיומי או בשבתות, ולמעלה מ-60% מהציבור פוקד את בתי הכנסת בראש השנה, בכיפור, בסוכות ובפסח.

היקף הסחר של תעשיית הריהוט לבתי כנסת מסתכם בכ-50 מיליון שקלים בשנה, היקף היצוא מסתכם בכ-10 מיליון שקלים. כך עולה מנתונים אותם פרסם מפעל הריהוט הגדול "פיניש".

פריט הריהוט היקר ביותר הינו ארון הקודש, שמחירו נע בין 80 אלף למיליון שקלים. ארון הקודש היחיד בשווי מיליון שקלים יוצר בידי "פיניש", ומוצב בבית הכנסת "החורבה" בירושלים.

פריטי הריהוט הנוספים הם בימת התפילה, שעלותה נעה בין 15 אלף ל-100 אלף שקלים, כסאות אליהו הנביא שעלותם בין 5,000 ל-50,000 שקלים, כסאות עם עמדת תפילה אישית וארונית לאביזרי הקודש של המתפלל שמוערכים בכמה מאות שקלים ללא ריפוד, ותוספת של כמה מאות שקלים עבור הריפוד.

תמונות קודש עם תאורה או בלעדיה נעות בין 1,200 ל-10,000 שקלים, פרוכת נעה בין 1,500 ל-15,000 שקלים תלוי בסוג הבד והריקמה ובעבודת האומן. ספרי תפילה נעים בין 5 שקלים לסידור ועד למאות שקלים לספרים בעלי מספר כרכים, ספריות בעבודת יד נעות בין 2,000 ל-80,000 שקלים תלוי בגודל, ברמת הגימור ובתוספות.

ישנם בתי כנסת אשר מעדיפים לשפץ את ריהוט בית הכנסת לקראת החג, אחרים מבקשים לשחזר את הריהוט המקורי שהתבלה ועומדים על כך שהשחזור יהיה מדויק ומותאם למקור.

מקורות המימון הם בהתאם לריהוט. לרוב, ארון קודש נתרם כולו על-ידי תורם אחד להנצחת יקיריו, בבימות תפילה משתתף בית הכנסת עם התורם, בכסאות משתתף המתפלל או מממן את עלות הכסא כמושב קבוע עבורו.

תורמים ידועים הם איש העסקים הברזילאי אברהם פיצ'וטו שהקים בתי כנסת בישראל להנצחת בנו בהשקעה של כמה מיליוני דולרים. איש העסקים ואדים רבינוביץ תרם כ-15 מיליון דולרים לשחזור בית הכנסת "החורבה".

על סגנונות העיצוב אומר פנחס לחיאני, הבעלים של פיניש, כי אלה מותאמים לקהילה של ציבור המתפללים - אשכנזים, ספרדים, דתי-לאומי וחסידים. "לאשכנזים ולספרדים יש סגנונות עיצוב וטעמים שונים, זה נובע בעיקר מהיבטים היסטוריים של העיצוב במדינות ארצות האיסלאם ומדינות אירופה ומזרח אירופה" הסביר. "יש גם עיצובים ישראלים מודרנים ברוח התקופה. הליטאים, כמו גם הציבור הדתי-לאומי מעדיפים קווים ישרים. החסידים אוהבים יותר גילופים ומעדיפים את הגוון הכהה של העץ. הציבור הספרדי אוהבים הרבה גילופים שנעשים בעבודת יד".

צילום: ארון הקודש בבית כנסת החורבה