הפמוטים היקרים נגנבו לאחר שנמסרו לתיקון

אהרון עוזיאלי תבע את חברת נטפים 55 בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שמסר לה פמוטים לתיקון והללו נגנבו. לדבריו, שני זוגות הפמוטים, האחד עשוי כסף טהור והשני זוג פמוטים המצופים בכסף שיוצרו בין השנים 1922-1884 ונמסרו לנתבעת בראש השנה תשס"ח, ובמהלך חול המועד סוכות אירעה פריצה לחנותה ונגנבו (בין היתר) שני זוגות הפמוטים שלו.

לדברי הנתבעת, לאחר שהתברר כי אין באפשרותה לתקן את הפמוטים ו/או להכסיפם, ביקשה מעוזיאלי לקחת אותם אך הוא התמהמה. עוזיאלי הכחיש זאת והשיב כי הנתבעת התחייבה לצפות את הפמוטים בכסף ולמיטב זכרונו לא התקיימה שיחה נוספת. לטענתו, האחריות של הנתבעת הייתה כאחריות של שומר בשכר, בהתאם להוראות סעיף 1(ג) לחוק השומרים התשכ"ז-1967 והוראת סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות התשל"ד-1978, והנתבעת פטורה מאחריות רק בנסיבות של סיכול, ואירוע הפריצה אינו נחשב לסיכול.

בפסק הדין קבע השופט מוריס בן-עטר כי מאחר שלנתבעת הייתה טובת הנאה בהחזקת הפמוטים (ביצוע עבודה כנגד שכר), הרי שבהתאם להוראת סעיף 1(ג) לחוק השומרים, היא הייתה בגדר שומר שכר. "עסוקה של הנתבעת הוא במוצרי יודאיקה אומנותיים, כפי שמופיע על כרטיס הביקור, והיה עליה לצפות אפשרות של התרחשות פריצה למקום עסקה וגניבת חפצים ממנו. לפיכך, ובהעדר נתונים לגבי אמצעים שננקטו למניעת ביצוע התפרצויות וגניבות, לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה, על-פי הסיפא לסעיף 2(ב) לחוק השומרים, כדי לזכות בפטור מאחריות לנזק.

"על פני הדברים נראה כי סוחר סביר היה דואג לקיום ביטוח לסחורה הנמסרת לו במסגרת עבודתו... היה על הנתבעת לחזות אפשרות של התפרצות למקום עסקה וגניבת פריטים המצויים בו, ולא ניתן לומר שלא יכלה לנקוט באמצעים שימנעו התפרצות למקום עסקה וגניבת פריטים ממנו".

לדברי השופט, בעת גניבת הפמוטים טרם חל המועד שבו היה על עוזיאלי לאסוף אותם ולמעשה, הפמוטים נגנבו בטרם חלף הזמן הסביר שעמד לרשותו לאיסוף הפמוטים.

עוזיאלי הוכיח את שווי הפמוטים לצרכי ביטוח - שווי הפמוטים מכסף: 1,700 שקל ושווי הפמוטים המצופים כסף: 9,000 שקל ולאחר שערוך על בסיס הפרשי הצמדה עד למועד הגשת התביעה ביום 4.6.08 שוויים נאמד בסך של 12,314 שקל. הנתבעת חויבה בסכום זה בתוספת 136 שקל אגרת משפט.