פיצויי פיטורים מופחתים לעובד שונא-אתיופים

משה טאו הגיש נגד נחום פנחס תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שעניינה פיצויי פיטורים. מכתב התביעה עלה כי טאו עבד אצל פנחס, בעליה של חנות למוצרי חשמל, מיום 1.10.03 ועד ליום 20.11.07. בתאריך 20.11.07 התבקש טאו להעביר מערכת סטריאו ומוצרים נוספים שרכשה אניו גנט, לקוחה אתיופית, למונית והשיב שאינו יכול והודיע על התפטרותו.

לאחר יומיים חזר למקום העבודה, התנצל בפני פנחס וביקש לחזור לעבודה, אולם פנחס הודיע לו שראיין אדם אחר וככל הנראה יעסיק אותו. לדברי טאו, פנחס חיפש אמתלה לפטרו וכשסירב להעסיקו לאחר שהתנצל, פיטר אותו.

פנחס השיב כי טאו התפטר ולאורך כל תקופת עבודתו ישן בזמן העבודה, קרא עיתון, סילק לקוחות מהחנות והוא ריחם עליו והותיר אותו בעבודה. לדבריו, ביום 20.11.07 טאו סירב לקחת מוצרים למונית באומרו כי אינו סבל והודיע שאינו סובל אתיופים וצעק שהוא מתפטר.

הפיצויים ודמי ההודעה הופחתו ב-30%

בית הדין לעבודה פסק כי ברגע שעובד מתפטר בשעת כעס (עידנא דריתחא), יש לבחון האם הודיע על חזרתו מההתפטרות בתוך זמן קצר, ואז הודעת ההתפטרות מבוטלת. "אין מחלוקת בין הצדדים כי יומיים לאחר שהתפטר, לכל המאוחר, חזר התובע אל הנתבע והתנצל על התקרית, אולם הנתבע סירב לקבלו חזרה. בכך למעשה פיטר הנתבע את התובע.

"עם זאת התרשמנו כי התנהגותו של התובע במהלך התקרית הייתה לא ראויה. ראשית, הדברים שנאמרו על ידו כטענת הנתבע בגנות הקהילה האתיופית נתמכו ע"י הגב' גנט, אשר העידה כי נעלבה מדבריו של התובע". גנט העידה בפני בית הדין כדלקמן: "פנחס אמר לי שהוא יעזור לי עד המונית. הייתי עם הילד ומקל הליכה. התובע אמר לו 'לא אני לא יכול לקחת אני לא סובל אתיופים אני מתפטר'. נעלבתי, לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, הוא כעס, היו לפנחס אנשים שלו הוא עזב את האנשים ובא לעזור עד המונית. יש לי אוזניים, על-ידי הוא עומד, אני בעצמי אתיופית. הוא אמר שהוא לא סובל אתיופים".

לדברי בית הדין, ניסיונו של טאו להזים את הדברים ולכפר עליהם לא צלח. "העובדה כי התובע מאמץ משפחה אתיופית, אין בה לכפר על דברים שנאמרו בעת כעס וכך גם התנדבותו במסגרות אחרות. שוכנענו כי דברים פוגעים אלו נאמרו ע"י התובע וצר לנו על דברים כאלה הנאמרים כלפי ציבור שהינו חלק מאוכלוסיית ישראל".

בית הדין הדגיש כי על-פי החוק ניתן לשלול פיצויי פיטורים, בחלקם או במלואם על-פי הסכם קיבוצי, או על-פי שיקול דעתו המונחה על-פי הכללים שפורטו בהסכם הקיבוצי. לדבריו, הפרת משמעת חמורה תגרור שלילת פיצויי פיטורים או חלקם והפרת משמעת "רגילה" לא תגרור סנקציה כלפי העובד.

כמו-כן, יש לבדוק את נסיבות המקרה בכללותן: חומרת הנזק שנגרם למעביד, ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת ההעסקה, טיב היחסים בין הצדדים במרוצת השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה, ואת תרומתו של העובד למפעל, תוך התחשבות בעובדה שפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור. "בנסיבות העניין מתקיימים הכללים ולפיהם בהעלבת התובע את הלקוחה נעברה עבירת משמעת חמורה ואין לדרוש מן המעביד שימשיך להעסיק את התובע. לפיכך יהיה זה מן הדין ומן הצדק להפחית את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת ב-30%. אשר על כן הנתבע ישלם לתובע סך של 12,742.1 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום 22.11.07. בנסיבות העניין - אין אנו רואים לפסוק הוצאות משפט".