"מושבניק מצליח? זה אשר אשתו יולדת בנים"

מאז 1944 מתפקדת יזרעאלה בלוך כרפתנית. בלוך בת ה-82 מנהלל ולפנים מכפר יחזקאל, מתקשה להצביע על ההבדלים המהותיים שבין רפתן לרפתנית. ל-News1 היא אומרת כי אצל גברים יש פחות מודעות למצע היבש שצריך להיות לעגלים. עגלים, למי שאינו בקי ברזי הרפת, נוטים להרטיב את מקום מושבם בשפיכת הדליים מהם הם שותים או לחלופין מהשתן של עצמם. אולי הרגש האימהי הוא זה שמניע את הרפתנית לתשומת לב יתרה לריפוד המצע באופן שהעגל יוכל לחיות על יבש.

אחרי 66 שנים במקצוע, יזרעאלה פעילה פחות ובעול החליבה נושא כיום בנה. במקום הרפת המסורתית משנות החלוציות הראשונות, פועל רובוט חליבה משוכלל ועבודת הניהול יעילה ופשוטה יותר. "הוא לא יודע לחלוב בידיים", מתמרמרת אמו בפני.

על גלגוליה כרפתנית סיפרה בכינוס העצמת נשים ברפת, שהתקיים באיירפורט סיטי ואליו הגיעו כמאה רפתניות מכל רחבי הארץ. במשק המעורב בכפר יחזקאל היה אז קנה המידה למשק מצליח מספר ראשי הבקר בו, כאשר הפתגם השגור בפי המתיישבים היה "איזהו מושבניק מצליח? זה אשר פרותיו ממליטות עגלות ואשתו יולדת בנים". עגלים לא היו בזמן ההוא מצרך מבוקש, ונמכרו במלאת להם שמונה ימים. כמאמר הפתגם, לא התברכה הרפת המשפחתית כאשר במשפחת בלוך היו שתי בנות. רק מאוחר יותר נולד האח הראשון, ובעקבותיו גם הפרות בעלות השמות האופטימיים: רינה, גילה, דיצה, חדוה, צהלה, שָמֵחה והללויה.

את לימודיה עשתה יזרעאלה במחזור האחרון של בית הספר החקלאי לצעירות שבנהלל, אשר היה כולו על טהרת המין הנשי, שם השתלמה בלימודי רפת ובגידול בקר. לנהלל הגיעה אחרי לימודיה כתוספת למשק בלוך בעבודות הפלחה, המטעים וגן הירק, כאשר העבודה ברפת הייתה משנית, כנראה בגלל שהמשפחה, שהייתה ממייסדי דגניה והושפעה מהלך-רוחם, לא ראתה ברפת מקור הכנסה עיקרי.

"אישה עושה את הפרות טובות יותר"

צילום: רפתנית בפעולה ברפת בקיבוץ צאלים [יעקב גפן/לע"מ]

לצד רפתות חליבה, מתפתחות כיום רפתות בוטיק ורפתות תיירותיות (כ-90 במספר) שמדריכות בהן רפתניות או נשותיהם של רפתנים. יוסי מלול מהתאחדות מגדלי הבקר אמר בכינוס, כי הכיוון כיום הוא לפתח רפתות טכנולוגיה עילית ללא זבל. הוא לא פסח על הצורך להחמיא לרפתניות, וציין כי "אישה מתמידה ומשקיעה טוב יותר מגבר, ועושה את הפרות טובות יותר". האם זה מדעי? איש עוד לא בדק. מה שבטוח הוא מספרן הגובר והולך של נשים בענף, המתאפשר הודות למיכשור, ההופך את העבודה לקלה יותר.

גם בימיה של הרפתנית הראשונה מרים ברץ, לא כל מלאכות הרפת היו קלות לנשות ארץ ישראל. גם ברץ, שמחתה על הדרתה מן המקצוע הגברי, העסיקה בחור שכיר למלאכת הוצאת הזבל, הגבר היחיד בחבורה של רפת נשית. פתיחת הרפת הנשית התאפשרה למרות ההתנגדות הגברית. לאחר שהשכימה קום והציבה את 12 חבריה בפני עובדה מוגמרת, לא נותרה להם ברירה אלא להודות בטעותם. את מלאכת החליבה למדה מאשת השייח, וכאמור הפכה את רפת דגניה לממלכה נשית. "החלטתי שאני אהיה חקלאית והבעתי את רצוני לחלוב את הפרות. אולי חבריי סירבו בחששם שהפרה הערבייה תנסה להרוג את הבחורה שתנסה לגעת בה", הסבירה את המהלך הנועז.

כשבוב'לה התחפש לסוניה

צילום: רותי מרפת התבור [צילום: יוסי מלול]

שלוש פעמים ביום נחלבו הפרות. בלית מיכשור מודרני, ארכה כל פעם שכזו כמה שעות. באחד הימים ביקשה סוניה בלוך, אם המשפחה שגם הייתה ידידתה הקרובה בימי דגניה א' של מרים ברץ, הרפתנית הראשונה בארץ ישראל, לנסוע לבקר את אחותה בתל אביב. את מלאכת החליבה הפקידה בידי בנה בוב'לה (כך כינו אותו). הבן המסור נטל שרפרף ודלי ופישק את רגליו תוך שהוא מנסה למולל את עטיני הפרה ולהוציא מהם חלב. "ענוה" הפרה דחתה קלות ברגליה את ידיו המנסות לחולבה, וגם אחרי שניים-שלושה ניסיונות של חליבה החלב מיאן לרדת.

בוב'לה לא אמר נואש, לבש את חלוק העבודה של אימא סוניה, עטה לראשו את מטפחתה, שינה-הגביה את קולו והתיישב לחלוב. הוא הצליח להתל בפרה ולהוציא ממנה חלב לא לפני שטען כי "ענוה", שהביטה בו כמחייכת, צחקה עליו. "מה שברור", פוסקת יזרעאלה, שענוה העדיפה את החליבה של סוניה.

לידיעת החתנים – רבע מהרפתניות רווקות

צילום: אלה מרפת פארן [צילום: יוסי מלול]

מאז עברו מים רבים בירדן, ומתוך כ-300 רפתנים בענף הרפת יש מעל 150 רפתניות, שמתוכן 15 מנהלות רפת משותפת. סקר שנערך על-ידי התאחדות מגדלי הבקר ומשרד החקלאות מעלה נתונים נוספים על דמותה של הרפתנית המודרנית:

* 36% אקדמאיות
* ל-27% השכלה תיכונית
* 37% בוגרות קורסים מקצועיים
* 57% נשואות ו-25% רווקות
* 56% עובדות ברפת הקיבוצית מתוך 165 רפתות בקיבוצים ו-34% ברפת המשפחתית במושבים מתוך 800 רפתות במושבים
* זמן עבודה ממוצע לרפתנית - 13.3 שנים
* הגיל הממוצע - 41 (הזקנה ביותר - 82 והצעירה ביותר -21)