עיני רנטגן, ערוץ 10, 21:00
הרבנים בטלוויזיה הישראלית נחלקים לשניים. הסוג הראשון נקלט אך ורק בעדשה של המצלמה הנסתרת של אמנון לוי ורפי גינת בעודם ממששים איברים צנועים של תחקירניות חרוצות. הסוג השני זוכה לטיפול אוהד הרבה יותר, על סף המתרפס בסגנון עדות הדוקוסלב. חמוש במעגל מקורבים מסוגם של נוחי דנקנר, יעקב נאמן, שאול מופז וג.יפית, זכה הרב איפרגן לטיפול מהסוג המועדף יותר על-ידי מצלמתה המלטפת של שרון כידון. כל-כך מלטפת, עד שמתעורר חשד להטרדה מינית.
כידון התוודעה לאיפרגן בעקבות משבר אישי, ומאז הוא הפך ליועץ בכיר לקבלת החלטות מכריעות בחייה. עם זה קשה להתווכח. איש באמונתו יחיה. בין אם זה הרב איפרגן, אורן זריף או סאנע המכשפה מיפו. כל אחד ומה שעובד בשבילו. בדרכן לנתיבות, ג. יפית אורזת בשלושים שניות את כל התורה על רגל אחת. כמו שכל בעל עסק סביר שולט בענייניו באמצעות רואה חשבון, עורך דין, מנהלי שיווק וכו', כך גם כדאי שהאדם ידאג לשלוט גם בתחומים שאינם בשליטתו. באלה שמצויים - באין הסבר מספק אחר בינתיים - בידי שמיים. ג. יפית רוצה את הטלפון למרכזיה של אלוהים ואין לה שום כוונה להתייבש על הקו עם המערכת האוטומטית לניתוב שיחות.
ושליטה היא אכן שם המשחק. מהרגע הראשון ברור מי בעל הבית של הסרט הזה, ולא קוראים לו שרון כידון. היא זוכה לגישה כמעט בלתי-מוגבלת לעולמו של הרב: המשרד, החצר, האחות הבוררת וההילולה השנתית, אבל לא מראה בעצם שום דבר. כידון היא הראשונה מזה זמן רב להביא דברים מפיו של הרב איפרגן, אך גם כשהוא נאות לפתוח את פיו ולומר כמה דברים הם או סתומים להפליא או יורדים לדציבלים כל-כך נמוכים שספק גם אם ישנם כלבים בעלי יכולת שמיעה כה מפותחת שיצליחו לשמוע אותם. עד כמה ניתן לקרוא לאיפרגן מרפא או הילר, לא ממש הצלחתי להבין מהסרט של כידון. אבל כבר אפשר לסגור את התחרות לאיש השיווק של חודש מרס. מכל סצנה וסצנה עולה כי אחיזתו של הרב איפרגן בנראטיב שקולה רק ליכולתו לשלוט בגורלם של אנשים כה רבים מבלי לספק הסבר אחד משכנע איך הוא מצליח לעשות את זה. והרב איפרגן עושה זאת בכישרון רב של אדם המודע היטב לכריזמה המתעתעת שלו.
כאשר המצלמה קולטת אותו מודע לנוכחותה, הוא מגיב במבוכה מעושה כאילו היה איילה שנלכדה בפנסי המכונית, מחייך ומיד מסיט את שולי כובעו כדי שיסתירו את עיניו ומרכין את ראשו. את התרגיל הקלאסי הזה בחשיפה מבוקרת, אפשר היה לראות שתי דקות לאחר שסרטה של כידון הסתיים. אצל גיא פינס במדור הפפראצי.
מבלי משים, את ההצצה החושפנית ביותר הצליחה כידון להעניק דווקא לעולמו של נוחי דנקנר, האיש שאנחנו פוגשים כל יום בסופר, בסלולרי, בשדה התעופה ובתלוש המשכורת. מסתבר שכל מה שהאיש החזק ביותר במשק רוצה, זה חיבוק. לכידון הוא מסביר שאהבתו אל הרב נובעת מ"הדאגה שלו אליי, האכפתיות שלו אליי". נו, לא ידעתם? גם העשירים מתחבקים. כידון יודעת להמתיק עם הצופה סוד שהרב איפרגן הצליח למנוע מדנקנר להיכנס לעסקה כושלת וכי עצותיו שוות זהב. ואני שואל, מתי כבר יקום הטייקון שיפול בקסמיו של רב שיציע לו להגדיל את השכר של עובדיו?
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה