הטלוויזיה סופקה באיחור ניכר והלקוחה פוצתה

ילנה יבגרפוב תבעה את בסט ביי בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בנצרת, לאחר שקיבלה טלוויזיה באיחור של חודש. לדבריה, הנתבעת הפרה הסכם בו התחייבה לספק טלוויזיה טושיבה תוך 7 ימים ובפועל, הטלוויזיה סופקה כאמור באיחור של כחודש ימים, ביום 8.10.09. התובעת הודתה שבסעיף 8 להזמנה נכתב, כי הנתבעת רשאית להאריך את התקופה עד שבועיים ולטענתה, גם מועד זה חלף מבלי שהטלוויזיה סופקה.

התובעת עתרה לפיצויים עקב הפרת ההסכם והנזק שנגרם לה. "שילמתי לחברת 'יס' סכום של 300 שקל ולא נהניתי מהשירות, שכן הטלוויזיה לא סופקה. וכן נדרשתי להוצאה בסך של 500 שקל עבור הכנת התביעה", אמרה יבגרפוב. התובעת הוסיפה כי נגרמו לה עוגמת נפש וטרטורים במהלך המגעים עם חברת בסט ביי.

חברת בסט ביי וצד שלישי (שזהותו לא נחשפה משום-מה בפסק הדין - א.פ.) לא חלקו על כך שהפרו את ההסכם, ולטענתם, מדובר באיחור קל והנזק לו טענה התובעת חרג מפרופורציה. "הצענו לתובעת פיצוי בגין הנזק, לרבות מכשיר די.וי.די, טלוויזיה מדגם יקר יותר או תשלום בסך 1,000 שקל, אך היא סירבה שלא בתום לב ומתוך כוונה להתעשר על חשבוננו".

השופט ערפאת טאהא שמע את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי דין התביעה להתקבל. "הנתבעים והצד השלישי אינם חולקים על הפרת ההסכם ועל חובתם לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה והמחלוקת מתמקדת בגובה הנזק בלבד.

"אני מקבל את טענת התובעת כי לא הוצעה לה בתקופת הביניים טלוויזיה מדגם אחר לצורך השימוש הזמני. מטעם הנתבעים והצד השלישי לא הובאה שום ראיה כדי לתמוך בטענתם שהוצעה לה טלוויזיה בתקופת הביניים ועדות התובעת בעניין זה הייתה אמינה ומהימנה", אמר השופט.

בסופו של דבר, השופט פסק כי בנסיבות העניין, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 2,500 שקל שהינו הולם, וזאת בתוך 30 יום. "סכום זה כולל את הסכום ששילמה התובעת עבור שירותי 'יס' שלא נהנתה מהם וגם עוגמת הנפש בגין האיחור הבלתי מוסבר באספקת הטלוויזיה וכן את הסכום ששילמה התובעת עבור הכנת התביעה בסך 500 שקל".

לדברי השופט, מאחר שהצד השלישי הודה בטיעוניו - שאם יוטל חיוב על הנתבעת הוא ישפה את הנתבעת - חייב אותו לשלם לבסט ביי סכום של 2,500 שקל בתוך 30 יום. "מאחר שהוצאות המשפט שנגרמו לתובעת כבר נלקחו בחשבון בקביעת סכום הפיצוי, אינני עושה צו נוסף להוצאות", ציין השופט.