יצאו לאור: מכתבי הניחומים לג'קלין קנדי

"אני יודעת שאת שונאת את כל מדינת טקסס. גם אני". כך אומרת ג'יין דריידן במכתב מ-1964 לאחר ההתנקשות בחייו של ג'ון פ' קנדי, נשיא ארצות הברית לשעבר. המכתב שלה הוא בין 1.5 מיליון מכתבי ניחומים שנשלחו לג'קי קנדי, אלמנתו. ג'יין דריידן בת ה-11 נהגה לשלוח מכתב אחת לשבוע במשך שישה חודשים רצופים. היא כתבה: "הלוואי שהייתי חיה בוושינגטון די-סי, שם אולי הייתי יכולה לראות אותך עומדת על המרפסת. אני נחושה בדעתי לעבור לשם ברגע שאוכל. הייתי חשה שם יותר בטוחה".

ג'קלין קנדי קיבלה 800 אלף מכתבי ניחומים בשבעת השבועות הראשונים לאחר ההתנקשות בקנדי בטקסס ב-1963. אולם מרבית המכתבים נגנזו. מכתבה של דריידן הוא בין 200 אלף הדפים שהשתמרו בספריית קנדי בבוסטון, עד שההיסטוריונית אלן פיצפטריק החליטה לעשות משהו בנושא. היא הוציאה את הספר "מכתבים לג'קי: דברי ניחומים מאומה אבלה".

הספר יצא לאור בשבוע שעבר על-ידי המו"ל הארפר קולינס, וכולל 200 מכתבים שמעולם לא פורסמו קודם. הם מחולקים לשלוש קטגוריות: "זכרונות ברורים של היום בו קנדי נרצח"; "מכתבים שמביעים השקפות על החברה, הפוליטיקה והנשיאות"; ו"חוויות אישיות של אבל ואובדן".

לארי טומי מפנסילבניה לא ידע כי קנדי נרצח לפני שכתב את המכתב הבא: "גברת קנדי היקרה, אפילו בעודי כותב את המכתב, ידי, גופי רועדים בעקבות התאונה הנוראית שחלה אחר-הצהריים. אני צופה בדיווח של CBC-TV. אין עדיין הודעה רשמית".

יומיים לאחר ההתנקשות, מרי סאות', מורה לתלמידי כיתה ח' מקליפורניה ששמעה על ההתנקשות בעודה מנגנת על אורגן הכנסייה של בית ספרה, כתבה: "ניסיתי להגיד לעצמי שהוא יהיה בסדר, אבל איכשהו ידעתי שהוא לא...הדמעות אינן פוסקות. היה קשה לנגן על הקלידים הרטובים, אבל עשיתי זאת במחשבה שאולי הנשיא יחיה".

ברברה רימר הייתה בת 15 כאשר כתבה לג'קלין: "אני מבטיחה לך שאתן את גופי ואת נשמתי כדי להחיות את האידיאלים שהנשיא קנדי חי עבורם". היום, דיקן אוניברסיטת צפון קליפורניה, היא כלל לא זכרה שכתבה לה עד שהעורכת פיצפטריק פנתה אליה. "כשקראתי אותו, חשבתי, 'וואו, איזו נאיבית!' אני לא יודעת כמה אנשים כותבים לנשיא היום או למישל, אבל זה נראה לי לגמרי נאיבי", אמרה.

אחד המכתבים הקצרים ביותר היה ממרטין רוזנברג, סטודנט באוניברסיטת מסצ'וסטס, אשר כתב: "גברת קנדי היקרה, מעולם לא ראיתי את שחקני הפוטבול בוכים...אבל היום הם בכו".

צילום: עמודים 243-242 מתוך הספר "מכתבים לגקי: דברי ניחומים מאומה אבלה" [צילום: AP]