מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, מטיל בדוח החדש שהגיש (יום ד', 30.4.03) "אחריות עקיפה" על מחלקת הפיקוח בבנק ישראל - למעילה שהביאה לקריסת הבנק למסחר, בגלל מעילה בהיקף של 254 מיליון ש"ח על-ידי אתי אלון ושותפיה לעבירות.
המבקר נמנע ממתן הנחיות באשר לעתידם של ממלאי תפקידים בכירים בפיקוח על הבנקים. ככל הידוע, הימנעותו נובעת מפרישתו של המפקח אותה עת, זאב אבלס, ומינויו של מפקח חדש - יואב להמן. ואולם, המבקר מפנה מפורשות אצבע מאשימה כלפי מחלקת הפיקוח, ומחייב שינויים.
המפקח מציין בדוח את תפישת מחלקת הפיקוח את תפקידה, כפי שהוצגה בפני: לעסוק בעיקר בפיקוח על הסיכונים העיקריים שיש בהם כדי לסכן את יציבותו של בנק ואף את יציבותה של מערכת הבנקאות, דהיינו - סיכוני אשראי, סיכוני הצמדה וריבית וסיכוני שוק. לפי תפישתה, כותב המבקר, "אין מקום לכך שהיא תקצה ממשאביה המוגבלים לפיקוח ישיר על סיכוני מעילה - מעילות בדרך כלל אינן בהיקף גדול, ולדירקטוריון של כל בנק ולהנהלתו יש עניין רב למונען או לפחות לגלותן בהקדם. לבנקים מערכות בקרה וביקורת פנימיות, שמתפקידן לעסוק בין השאר במניעת מעילות ובגילוין".
המבקר מקבל גישה זו, וקובע כי מדובר בתפישה "סבירה". גם בהקשר למעילה בבנק למסחר, לא העלה המבקר ליקויים בפעולות הפיקוח "המצביעים על קשר סיבתי ישיר בינם לבין אי מניעה או אי גילוי המעילה במועד מוקדם יותר". עם זאת, קובע המבקר, "מצביע משרד מבקר המדינה על הערות והמלצות הנוגעות באופן כללי לפיקוח העקיף של המחלקה על האמצעים שבנקים נוקטים נגד סיכוני מעילה, שעשויות היו לעבות את אמצעי ההגנה של הבנק, ושל בנקים אחרים, נגד סיכוני מעילה".
המבקר מונה, אחת לאחת את כשליה של המחלקה לפיקוח בבנק ישראל:
- המחלקה לא ניצלה תמיד לקחים שהפיקו בנקים ממעשי מעילה שגילו, ולקחים שהיא עצמה הפיקה מהם, כדי לחייב את הבנקים לקבוע נהלים שיחקו את הנהלים שלהם נגד סיכוני מעילה. כדוגמא הוא מציין, כי בנק ישראל לא חייב את הבנקים לקבוע את אותם נהלים, שביקשה מבנק גדול לקבוע - בעקבות מעילה שגילה. המדובר, ככל הידוע, בבנק לאומי;
- המחלקה היתה מודעת למשמעת העסקית הירודה בבנק למסחר, ששררה בו במשך חמש שנים. למרות זאת, לא הוגבר הפיקוח;
- המחלקה לא קבעה בנוהל כי עובדיה יקראו את הדוחות המפורטים השנתיים שמגישים רואי החשבון והמבקרים - המוגשים לדירקטורים של הבנקים;
- המחלקה גילתה בביקורותיה בבנק ליקויים רבים וחמורים בניהולו, והבנק הסכים לתקנם. ואולם, למרות שחלק מהליקויים חזרו שוב ושוב, ולמרות שעל הליקויים הגיד הבנק למסחר דוחות שגויים, לא השתמש המפקח בסמכויותיו ולא יזם פנייה לצורך נקיטת הליכים משפטיים;
- המחלקה לא הקפידה לבדוק האם הליקויים אכן תוקנו, ובדרך כלל הסתפקה בהצהרה כי אלה אכן תוקנו. כך, לדוגמא, בינואר 2002 - שלושה חודשים לפני המעילה, ניתנה על-ידי בנק ישראל הוראה לבטל את הסמכויות/ההרשאות של מחלקת ניירות ערך (בראשה עמדה אתי אלון) לתת אשראי. התברר, כי הוראה זו לא בוצעה. "הנהלת הבנק לא מנעה מהעובדת לרשום הלוואות בהיקף גדול (שהתברר שהיו מזויפות) גם לאחר שהצהירה כי ביטלה את הסמכויות של מחלקת ניירות ערך לתת אשראי".
המבקר קובע בעניין זה, כי "יש מקום לשקול הגברת התדירות של ביקורות מעקב של המחלקה בבנקים בכלל או בבנקים מסויימים שמהימנות דיווחיהם אינה מובהקת".
כמו-כן ממליץ המבקר, שהמפקח (החדש, יואב להמן) ישקול, יבחן וייזום תיקון חקיקתי שלפיו יוסמך המפקח להטיל קנס אזרחי מדורג על בנק (או על מנהלו או על שניהם) שיפר את הוראת נב"ת או הוראה ספציפית של המפקח לתקן ליקוי, או שיימצא שהצהרתו כי תיקון ליקוי לפי דרישת המפקח לא היתה נכונה".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה