ציון מזור תבע את חברת סמווד קונסטרקשין בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 17,800 שקל, עקב אי-שביעות רצונו ממקום חניה.
מכתב התביעה עלה כי מזור רכש דירה מהנתבעת וביום 19.8.05 קיבל את החזקה בדירה ביחד עם שתי חניות לכלי רכב. לטענתו, במשך שנה וחצי לא קיבל את החניה השנייה מאחר שמקום החניה שימש את הנתבעת כמחסן. "לאחר שנה וחצי פונה המחסן אולם דרך היציאה עדיין סגורה על-ידי פחים ולא ניתן לחנות שם".
סכום התביעה כלל 500 שקל לחודש עלות מקום חניה לתקופה שבין קבלת החזקה בדירה באוגוסט 2005 ועד להגשת התביעה ביולי 2008 (36 חודשים).
מזור לא צירף לכתב התביעה ראיות מהן ניתן ללמוד על העובדות הנטענות על ידו ולמעשה, לא הוכיח את תביעתו.
הנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי בהתאם להוראות ההסכם, עליו חתם מזור ביום 29.7.04, הוצמדו לדירה שני מקומות חניה (C-59 ו-C-67) שסומנו בתוכנית שצורפה להסכם. "במועד מסירת החזקה בדירה ובשתי החניות ביום 19.8.05 חתם התובע על פרוטוקול מסירה ובו לא העלה טענה כלשהי לגבי החניות על-אף שנמסרו לו כאשר הכניסה והיציאה מהן היא מכיוון אחד. הובהר לתובע כי עד לסיום בניית חניון שלב ב' של הפרויקט לא תתאפשר כניסה ויציאה לשתי החניות משני כיוונים שונים והתובע לא העלה מעולם טענה בעניין".
בדיון בפני השופטת אנה שניידר, טען מזור כי בידיו מסמכים בחתימת עד שמעגנים את תביעתו, אולם הוא לא הציגם בפני בית המשפט, וגם לא צירפם לכתב התביעה.
השופטת שניידר פסקה: "בנסיבות אלה, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ולכן היא נדחית".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה