"קשר מיני מתמשך וסדרתי"

בראש ובראשונה החובה להציל עשוק מיד עושקו, ולסייע הן למתלוננים והן למנוע פגיעות עתידיות; השני – החובה כלפי הרב מוטי אלון כמו כלפי כל מי שמתלוננים עליו; השלישי - מעמדו החשוב של הרב מוטי אלון בחברה הציונית דתית ובחברה הכללית, הוראת תורה בהיקף נרחב, ומעשי חסד וצדקה רבים שעשה במשך חייו.

הוועדה המצומצמת שכללה את הרב אריאל, הרב ליכטנשטיין, מר בני להמן, פרופ' ידידיה שטרן וגברת יהודית שילת,שמעה את התלונה הראשונה, ולאחר מכן נפגשה עם הרב אלון שהצהיר כי התגבר לחלוטין על בעייתו וכי מדובר במקרים ישנים ואין מקרים נוספים. לאחר שהשתכנעה כי התלונה מבוססת, ולאור מאפייניה של התלונה, קבעה הוועדה ביחד אתו כי עליו להקפיד על דיני ייחוד גם עם תלמידים (גברים).

כעבור כשנה התקבלה תלונה נוספת חמורה מן הראשונה. הוועדה המצומצמת שמעה גם את התלונה הזו, ונדהמה להבין כי התלונה מתייחסת גם למעשים חמורים שהתרחשו בעת שהוועדה דנה בתלונה הראשונה. גם הפעם הוועדה שמעה את הרב אלון. לאור חומרת המעשים - קשר בעל אופי מיני ברור לאורך זמן - שלדאבוננו התבררו כנכונים; לאור העובדה כי היה זה מקרה שני, דבר המעיד על בעיה מהותית יותר, ולאור זאת שהוועדה איבדה אמון בדבריו של הרב שהסתיר את המעשים בעת הדיון בתלונה הראשונה, החליטה הוועדה המצומצמת כי אין זה ראוי כלל וכלל כי אדם שעשה מעשים אלה ימשיך לעסוק בתפקידים תורניים ציבוריים, יעמוד בראש מוסדות תורניים ויהווה כתובת להתייעצות.

הוועדה הטילה על הרב סדרת הגבלות שתרחיק אותו מהאפשרות לפגוע במתלוננים עתידיים (עקירת דירתו לצפון לא הייתה יוזמה של פורום תקנה). הרב אלון נאלץ לעזוב את ראשות ישיבת הכותל, את ההופעות הציבוריות שלו וסדרה שלמה של תפקידים ציבוריים שמילא. במשך הזמן נוצר צורך להרחיב את ההרכב העוסק בנושא מתוך הפורום, עקב החמרת המידע שהצטבר, והאחריות הציבורית הכבדה.

המצטרפים (הרב איתן אייזמן, הרב אבי גיסר, הרב אליקים לבנון, הרב יצחק שילת, הרב יהושע שפירא והרב יובל שרלו}ששמעו דוח מלא ומפורט על התהליך כולו, גיבו את חברי הוועדה המצומצמת, והצטרפו למכתב התובע מהרב אלון למלא אחר החובות שהוטלו עליו.