הארכת מעצר חשוד בעבירת ביטחון - רק בנוכחותו

בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים, הורה על בטלותו של סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע את האפשרות לקיים דיונים בהארכת מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון, שלא בנוכחות העצור.

המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת חברי ההרכב, קבע בפסק הדין כי סעיף 5 פוגע באופן בלתי-מידתי בזכותו החוקתית של עצור להיות נוכח בהליכי מעצרו, וכי בשל כך עומד סעיף זה בסתירה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השופט ריבלין קבע כי הזכות של נאשם להיות נוכח במשפטו היא מרכיב גרעיני של הזכות להליך הוגן, המעוגנת בזכותו החוקתית של אדם לחירות ולכבוד. עוד קבע ריבלין כי "ההליך המשפטי אינו עוסק בפרטים-נעלמים אלא בפרטים-נוכחים".

לדבריו, הדברים נכונים גם ובמיוחד להליך המעצר, שכרוך בפגיעה קשה בזכויות החשוד, ומחייב הקפדה על הליך הוגן ועל ביקורת שיפוטית אפקטיבית.

עוד נקבע בפסק-הדין כי תכליתה של הוראת השעה, שנועדה לשפר את יכולתם של גורמי האכיפה לבצע חקירה מהירה, רציפה ויעילה בתחום עבירות הביטחון - היא ראויה, אך האמצעי אינו מידתי. זאת בין היתר משום שסעיף 5 גורם פגיעה קשה בזכות להליך הוגן, ופגיעה זו מצטרפת לאמצעים נוספים שניתן להפעיל כלפי עצור הנחשד בעבירות ביטחון, ובמיוחד מניעת פגישה בין העצור לבין עורך-דינו. בית המשפט לא שוכנע כי לא ניתן להשיג את תכלית ההוראה באמצעים שפגיעתם בזכויות העצור פחותה.

הנשיאה דורית ביניש והשופטים אילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי, אשר גרוניס, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן הצטרפו לפסק-הדין. השופטת מרים נאור הצטרפה תוך הסתייגות הנוגעת למועד תחולת הצהרת הבטלות.

ביניש: "ייתכנו חריגים נדירים במקרי 'פצצה מתקתקת'"

הנשיאה ביניש הוסיפה כי אפשר שייתכנו מצבים חריגים ונדירים שבהם הימנעות מהבאת העצור נדרשת לשם מניעת סיכון מיידי וקונקרטי, כדוגמת "הפצצה המתקתקת", אך ניתן למצוא למצבים אלה פתרון משפטי, ולו חלקי, בהסדרים אחרים, וקיימת שאלה אם מוצדק להסדיר מצבים נדירים אלה בחקיקה דוגמת הוראת השעה.

השופטת ארבל הדגישה כי למרות הקשיים הייחודיים בחקירת חשודים בעבירות ביטחון, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בלתי-מידתית בזכויות הנחקרים. גם השופטת פרוקצ'יה הדגישה את מרכזיותה של נוכחות הנאשם במשפטו במסגרת הזכות להליך הוגן, וזאת אף אל מול האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המרבית של אמצעי החקירה והאכיפה.

השופט ג'ובראן ציין כי גם כשמדובר בחקירה של עצורים בעבירות ביטחון, הרי שחקירה זו - ככל שמדובר בהליך הפלילי - נועדה לברר מעשים שביצעו בעבר לקראת העמדתם לדין בגין מעשים אלה. לדבריו, שלילת זכותם של עצורים אלה לבוא לפני שופט בהליכי המעצר סותרת עקרונות בסיסיים של המשפט הפלילי.

השופט רובינשטיין ציין כי לו הייתה הוראת השעה מוגבלת למקרים של חשש מיידי וממשי, בוודאות קרובה, לפגיעה בחיי אדם, ייתכן שסעיף 5 היה עומד בדרישות החוקתיות. הוא הטעים כי גם אם מהלך חקיקתי כזה אפשרי, ספק אם במישור המעשי תהא בכך תועלת רבה, אלא במקרים נדירים, והשאלה היא אם לשמם כדאית חקיקה כזו.

השופט גרוניס הדגיש את הפגיעה בעיקרון החירות ממעצר ואת הקושי המיוחד הנובע משילוב הוראת השעה עם השעיית זכות הנחקר להיוועץ בעורך-דין. השופט גרוניס ציין כי אינו רואה מניעה שהמחוקק יאמץ הסדר שונה בכל הנוגע למניעת נוכחות החשוד בהליכי המעצר.

השופטת נאור הצטרפה לקביעה כי סעיף 5 אינו עומד בתנאי חוק היסוד, אך סברה כי יש להשעות את תוקפה של הצהרת הבטלות לתקופה של ששה חודשים על-מנת לאפשר למחוקק לקבוע גבולות צרים ומידתיים יותר לאפשרות של דיון שלא בנוכחות העצור. לפי עמדתה, ציינה נאור, במקרים נדירים צריכה הזכות להליך הוגן לסגת לפרק זמן מוגבל מפני הצורך למנוע - בדרגה של ודאות קרובה - פגיעה בחיי אדם.