100,000 שקלים פיצוי למגורשת בעל כורחה

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק כי אישה מוסלמית שגורשה בעל כורחה על-ידי בעלה תקבל ממנו פיצוי בסך 100,000 שקלים.

האישה, בת 41, הייתה נשואה לבעלה מאז שנת 1989 וילדה לו חמישה ילדים. חיי הנישואין של השניים נקלעו למשבר לאחר שהאיש חשד כי אשתו מנהלת "רומן טלפוני" עם גבר זר.

לטענת התובעת, הנתבע הגיש נגדה תביעה לשלום בית שנמחקה וגם תביעה לבוררות שאף היא נמחקה. עוד טוענת התובעת כי הגיעה להסכם דיוני עם בעלה לפיו יתגרשו הצדדים רק לאחר שיוסדר עניין משמורת הילדים באופן סופי ופגישת הקטינים עם פקיד הסעד לסדרי דין. התובעת הוסיפה וטענה כי לשכת הרווחה אכן הגישה תסקיר מטעמה ובו צוין כי הנתבע מסית את הקטינים נגד אימם התובעת, וכי הנתבע נשא אישה אחרת "אשר גם היא מנצלת את שירותיהם של הילדים לטובתה בכך שנותנת להם לבצע לה עבודות הבית ולמרות זאת מומלץ על ביקורים משותפים".

לדבריה, ביום הדיון (20/12/04) שהיה קבוע לתביעת הבוררות, נכחו הבעל ובא-כוחו, ואילו היא לא נכחה מאחר שהיא לא זומנה כלל לדיון, ובאותו מעמד אמר הנתבע כי הוא אינו מסכים להתגרש מאשתו דרך תביעת הבוררות והוא מבקש לגרש אותה לפי ההסכם.

"למרות שהוסבר לנתבע כי העניין אינו יכול להתנהל בלי אישורו של בית הדין ,הוא עמד וגירש את אשתו התובעת בעל כורחה ובלי רשות בית הדין השרעי שהוא גם בית הדין המוסמך לעניין זה", כתבה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה. התובעת טענה כי התנהגותו הנ"ל של הנתבע הינה עבירה על הוראות סעיף 181 לחוק העונשין וכן הינה בגדר עוולה אזרחית כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ועקב כך וכתוצאה מן הנזקים שנגרמו לתובעת, היא הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע על סך 500,000 שקלים. מנגד טען הנתבע כי התביעה קנטרנית וטרדנית ודינה להימחק או להידחות על הסף.

"אין בדבריו של הנתבע הגיון"

השופטת שפרה גליק ציינה בפסק הדין כי אקט הגירושין שנעשה על-ידי הבעל נעשה באורח חד-צדדי ומבלי שהיה בידיו פסק דין המחייב בגירושין. היא אף קיבלה את עמדת התובעת בסיכומה כי עדותו של הנתבע אינה הגיונית ומלאה בסתירות.

"כך לעניין הבגידה - בחקירתו הודה הנתבע שחרף הטיעון כי היה בינו לבין התובעת "משבר עמוק" הינה אין מדובר ב"בגידה מינית" כהגדרתו אלא בשיחות טלפון", ציינה . "אכן, בדברים אין הגיון, ונראה היה שלנתבע אצה הדרך לגרש את אשתו ולשאת את אשתו השנייה, כפי שחובר בתסקיר שירותי הרווחה. לעומת עדותו זו של הנתבע, עדות התובעת הייתה פשוטה, אמינה, נעדרת סתירות או התלהמות. האמנתי לה".

לאור הפסיקה אותה הבאתי לעיל, נראה כי הוראת סעיף 181 לחוק העונשין נועדה להגן על האישה הלא יהודייה והתובעת בכללן, ולפיכך התנהגותו של הנתבע באקט הגירושין החד-צדדי עולה כדי עוולה והפרת חובת חקיקה.

התנהגותו של הנתבע באקט הגירושין החד-צדדי עולה כדי עוולה והפרת חובת חקיקה. הפסיקה קבעה כי אפילו לא הוכחו נזקים במקרה של גירושין על כורחה של אישה ואף אם לא הובאו ראיות מטעמה, יש לפסוק נזקיה. במקרה כזה ניתן אף להטיל פיצויים עונשיים של גבר המגרש אשתו בעל כורחה.

בהתחשב בכך שהצדדים היו נשואים 15 שנה ונולדו להם ילדים, אני נוטה לפסוק סכום גלובאלי, ובו אביא בחשבון את משך נישואי התובעת, את עוגמת הנפש וסבל שנגמרו לה ע"י אקט הגירושין והעובדה שהיא תלויה בחסד משפחתה למגורים ומחייה שוטפת. אני פוסקת אפוא לתובעת פיצוי בסך 100,000 שקלים ממנו ינוכה סכום המוהר הדחוי, במידה והוא ישולם, ומכל מקום הפיצוי כולל את סכום המוהר הדחוי אשר לא יגבה פעמיים. זאת בנוסף לשכר טירחת עו"ד בסך 10,000 שקלים.