כיצד סוקרה העלייה האתיופית מול זו הרוסית?

עבודת המאסטר שהוכנה על-ידי גרמאו מנגיסטו מאוניברסיטת חיפה, המשווה בין הסיקור התקשורתי לו זכתה העלייה ממדינות ברית המועצות לעומת העלייה מאתיופיה, הוכרזה (יום ג', 2.2.10) כזוכה בפרס "הסוחט" לעבודה אקדמית מצטיינת בתחום ביקורת התקשורת הישראלית לשנת 2010.

הפרס יוענק על-ידי "האגודה לזכות הציבור לדעת" באירוע שיתקיים ב-7 בפברואר. בנימוקי הוועדה על ההחלטה להעניק את הפרס למנגיסטו נכתב, כי "עבודתו המקיפה, המרתקת והחדשנית מגלה את הדימוי הסטריאוטיפי והבעייתי של הסיקור התקשורתי לו זוכות שתי הקבוצות. על סמך ניתוח כמותי ואיכותני מגלה מנגיסטו את הדימוי הבעייתי שמוצג בתקשורת של שתי קבוצות אלו התלוי במידת תפיסת הקרבה הסוציו-תרבותית של המהגרים לקבוצות הדומיננטיות של החברה הקולטת. הניתוח הביקורתי של מנגיסטו מראה איך אנשי תקשורת מפיקים את דימוי קבוצות המהגרים דרך עדשתם האתנוצנטרית, כך שיתאים לעולם הידע של קהל הקוראים כלפי קבוצות המיעוט בחברה" [פירוט נוסף על תוכן עבודתו בהמשך]. ועדת הפרס מציינת עוד כי ראוי שהעבודה תילמד בהשתלמויות לעיתונאים ולאנשי תקשורת.

פרס "הסוחט" מוענק לעבודת מחקר של סטודנטים ללימודים מתקדמים, אשר תורמת תרומה ממשית לנושאים הקשורים לאתיקה בתקשורת בפרט ועיתונאות בכלל, כדוגמת יחסי גומלין בין מוסדות השלטון והתקשורת, הון ותקשורת, פוליטיקה ותקשורת, אתיקה תקשורתית, השפעת התקשורת על החברה בישראל וכדומה.

ועדת הפרס מורכבת מאנשי אקדמיה ומומחים בנושא ביקורת התקשורת. בראשות הוועדה עמדה השנה ד"ר רינה בוגוש מאוניברסיטת בר-אילן וחברים בה יאיר אלוני, מנכ"ל רשות השידור לשעבר, ד"ר עליזה לביא מאוניברסיטת בר-אילן, ד"ר ברוך לשם מבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית "ספיר" וישראל מידד, סגן יו"ר "האגודה לזכות הציבור לדעת".

הפרס, בסך 5,000 שקל, נתרם באדיבות חיים הסוחטי רבינוביץ', שהפרס קרוי על שם בנו הסוחט שנהרג בטיול בהיותו בן 10 בלבד, וכן על-ידי שמואל (סם) וד"ר מריל סולומון מניו-יורק וצפת.

העולים מבריה"מ-אידיאולוגים; העולים מאתיופיה צריכים להגיד תודה

עבודתו של מנגיסטו בדקה את הדימוי התקשורתי של עולי ברית המועצות ואתיופיה במטרה לברר את ההבדלים, אם יש כאלה, בדימוי בין הקבוצות בעיתונות הכתובה בישראל בפרט, לאורך השנים.

מנגיסטו סקר 2,823 כתבות שפורסמו ב-30 השנים האחרונות על אודות שתי העליות. מהמחקר עולה כי העלייה מברית המועצות סוקרה במשך השנים כעלייה אידיאולוגית ובהמשך כעליית חירום אותה צריכה המדינה לקלוט. מי שיצא נגד עלייה זו הוצג בתקשורת כפועל נגד האינטרס הלאומי של האומה.

להבדיל, הגירת יהודי אתיופיה הוצגה כהגירת מצוקה תוך התעלמות מהגדרתה האידיאולוגית: יהודי אתיופיה אינם עולים לישראל אלא המדינה הישראלית מצילה אותם ממצוקות אפריקה. ביחס למהגרים מברית המועצות - במרבית המקרים המהגרים מופיעים בעיסוקיהם המפוקפקים: פשיעה וזנות, ואילו דמות המהגרים היהודים מאתיופיה מצטיירת בתקשורת כדמות נדחית, מפרת חוק וסדר, שאינה מצליחה להיקלט בשוק עבודה בישראל ומצבה הכלכלי ירוד. זאת, לפי הדימוי התקשורתי, לא משום שהמדינה אינה משקיעה בהם, אלא כתוצאה מתרבותם הנחשלת. אם בכל זאת התקשורת מדווחת על הצלחה כלשהי בקרב המהגרים - התקשורת נוהגת להדגיש את חריגותה.

המסקנה המרכזית העולה מהמחקר היא, שלמוצא גיאו-תרבותי של קבוצה מהגרת השלכה מכרעת על דימויה בתקשורת. למעשה, התקשורת ממקמת את עצמה בתוך הזרם המרכזי בחברה ופועלת בהתאם.