בעיות נשימתיות לתינוקות בבריכה

ילדים המתחילים לשחות לפני גיל שנתיים עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לזיהום ריאתי השכיח בקרב ילדים, וכן גם לאסטמה ולאלרגיות של דרכי הנשימה בשלב מאוחר יותר בחיים. אלו ממצאי מחקר חדש.

הממצאים, שפורסמו ב-European Respiratory Journal, תומכים בראיות לכך שחשיפה לבריכות בגיל הילדות עלולה להשפיע על הבריאות הנשימתית של ילדים - במיוחד אם יש להם היסטוריה משפחתית של אסטמה, של אלרגיות בדרכי הנשימה או של קדחת השחת.

מומחים משערים כי האשמה היא באיכות האוויר שסביב הבריכה, במיוחד בבריכות סגורות. כשהכלור, המשמש לחיטוי הבריכות, מתרכב עם הזיעה, הרוק והשתן של השוחים, נוצרים תוצרי לוואי הגורמים לגירוי, ולאורך זמן, כימיקלים אלו עלולים לגרום לנזק לדרכי האוויר.

במסגרת המחקר החדש, חוקרים בלגים גילו כי שחייה של תינוקות - בין אם בבריכות סגורות ובין אם בפתוחות - נמצאה קשורה לסיכון גבוה יותר של דלקת הסימפונות. דלקת הסימפונות היא זיהום של מעברי האוויר הקטנים של הריאות, הנגרמת בדרך כלל מווירוס סינסיציאלי נשימתי, ששכיח בקרב תינוקות.

הם גילו כי תינוקות ששחו ופיתחו את הזיהום היו גם בסיכון גבוה יותר לפתח אסטמה או אלרגיות של דרכי הנשימה בגיל הגן. כלומר, ייתכן שהנוכחות בבריכות מחוטאות בכלור עלולה להעלות את הסיכון לאלרגיות על-ידי רגישות יתר של דרכי האוויר לא רק לאלרגנים אלא גם לגורמים זיהומיים.

החוקרים - מהאוניברסיטה הקתולית לובין שבבריסל.

לתת לילדים לשחות

החוקרים אינם מייעצים להורים להרחיק את הילדים מהבריכות, מאחר שמדובר בדרך מהנה להפעלת הילדים. יחד עם זאת, הם מדגישים כי על ההורים לדעת שמחטאים המבוססים על כלור או על נגזרות שלו הם חומרים הגורמים גירוי לא רק לעור אלא גם למעברי האוויר.

הורים צריכים לוודא גם שהם אינם מחטאים את הבריכות הפרטיות בכמות מוגזמת של כלור ולנסות להימנע מכניסה לבריכות ציבוריות שעושות זאת. בריכות כאלו מאופיינות בדרך כלל בריח חזק של כלור, ובגירוי של העיניים, העור והגרון. כשאפשר, עדיף גם ללכת לבריכות המשתמשות בשיטות חיטוי חליפיות, כמו טיפול באוזון - המשמשות כבר באירופה והופכות שכיחות יותר ויותר גם בארצות הברית.

לצורך המחקר, החוקרים בדקו 430 ילדים בגיל הגן וראיינו את הוריהם לגבי ההיסטוריה הבריאותית של הילדים, הרגלי השחייה וגורמים אחרים. הם גילו כי בקרב הילדים שנחשפו לפני גיל שנתיים לבריכות שחייה שחוטאו בכלור - בין אם סגורות ובין אם פתוחות - 36% מהם היו עם היסטוריה של דלקת סימפונות, בהשוואה ל-24% ילדים שלא נחשפו לבריכות אלו.

בקרב הילדים ששחו בבריכות סגורות יותר מ-20 שעות לפני גיל שנתיים הסיכון לדלקת סימפונות היה גבוה פי 3.5 בהשוואה לילדים שמעולם לא שחו בבריכות סגורות שחוטאו בכלור לפני גיל זה. ילדים שבילו זמו ממושך בבריכות פתוחות היו בסיכון גבוה פי שניים לזיהומים בריאות.

בסך-הכל, לא זוהה שוני ממשי בשיעור האסטמה והאלרגיות בקרב התינוקות ששחו. אך כשהחוקרים בדקו ילדים עם היסטוריה של דלקת סימפונות, הם גילו כי רק אלו ששחו כשהיו תינוקות היו בסיכון גבוה לאסטמה ולאלרגיות של דרכי הנשימה. בקרב התינוקות ששחו ונדבקו בזיהום, 15% מהם פיתחו בשלב מאוחר יותר אסטמה. זאת בהשוואה ל-4% מאלו ששחו אך לא סבלו מהיסטוריה של דלקת סימפונות. הנתונים היו דומים בהיבט של קדחת השחת.

החוקרים הגיעו למסקנה כי גירוי מעברי האוויר ממוצרי לוואי של כלור הופך את התינוקות רגישים יותר לדלקת סימפונות. במצב כזה, החשיפה הכרונית והזיהומית לכלור מעלה גם את הסיכון של הילד לאסטמה ולאלרגיות בגיל יותר מאוחר.