רכב שכור שהיה מקולקל הוחלף ברכב מקולקל אחר

אבי ביטון תבע את דומיקאר בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר ששכר ממנה רכב ועבר טרטורים. לדבריו, הזמין רכב מסוג מאזדה וקיבל רכב אחר מדרגה נמוכה יותר, פורד פוקוס. "לאחר נסיעה קצרה התברר לי שהרכב לא תקין וביקשתי שיחליפו או יתקנו אותו. הנתבעת מסרה לי שאין בירושלים רכב אחר ועדיף שאסע לנתב"ג, שם אקבל רכב אחר. הנסיעה נמשכה זמן רב עקב תקלה ברכב וכשהגעתי לנתב"ג עוכבתי שוב לזמן ממושך וחויבתי למלא את מיכל הדלק על-אף שהנסיעה הייתה לצורך החלפת רכב".

ביטון טען כי גם הרכב החלופי שקיבל, לאחר המתנה ממושכת, "לא היה תקין, ועם תקלה במערכת ההיגוי". הוא אמר כי חזר שוב לנתב"ג "ולמרות שראיתי כלי רכב רבים בחניה, סירבו להחליף לי את הרכב. נאמר לי שהם מיועדים לאנשים אחרים". לטענתו, הוא נאלץ לחזור שוב לירושלים, אך כיוון שהרכב לא היה תקין, החליט להחזיר אותו. "תהליך ההחזרה נמשך כשלוש שעות ונדרשתי שוב למלא את מיכל הדלק ולהחנות את הרכב במקום שהורו לי לצורך בדיקתו. במהלך ההמתנה לבדיקת הרכב לאחר שחניתי במקום שנאמר לי להחנות, נרשם לרכב, ביחד עם עוד כלי רכב של הנתבעת, דוח בגין חניה במקום אסור ונדרשתי על-ידי הנתבעת לשלמו, על-אף שהיא זו שהורתה לי להחנות שם", אמר.

ביטון תבע סכום של 10,799 שקל שכלל: דמי שכירות - 396 שקל, דלק - 403.73 שקל, ימי עבודה שהפסיד - 5,000 שקל ועוגמת נפש - 5,000 שקל.

הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה הכחשה כללית את כל התביעה ואת הנזקים, אך לא פירטה את הכחשתה. שלושה ימים לפני הדיון בפני השופט גד ארנברג, הגישה בקשה לתיקון כתב הגנה, והבקשה הובאה בפני השופט רק בדיון עצמו. בבקשה לא היה הסבר מדוע הבקשה הוגשה באיחור ובנסיבות אלו החליט השופט שיש להתעלם מכתב ההגנה המתוקן.

75,000 שקל - ההכנסה החודשית של ביטון?

בפסק הדין קבע השופט כי אין ספק שלביטון מגיע החזר ופיצוי על כל מהלך העניינים כמפורט ואולם סכום התביעה מופרך, מוגזם ונעדר אחיזה במציאות. "מדובר על רכב שהיה בידי התובע בסופו של דבר יום וחצי, לתבוע 5,000 שקל בגין 'הפסד ימי עבודה וזמן יקר' מלמד כאילו ההכנסה החודשית של התובע היא כ-75,000 שקל, לא הובאה כל ראיה לכך. גם הסכום של 5,000 שקל שנתבע בגין עגמת נפש, מופרך ואין לו הסבר. מאידך, אין להתעלם מכך שהתובע נאלץ לנסוע לנתב"ג כדי להחליף רכב וגם שם קיבל רכב לא תקין וכתוצאה מכך הפסיד יום וחצי של עבודה וברור שהוא זכאי לפיצוי על כך.

"לאור כל האמור ובהתחשב הן בהוצאות הממשיות שהיו לתובע והן בהפסד זמנו וה'טירטור' שעבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 שקל כאשר בסכום זה הבאתי בחשבון גם את האגרה ששילם".