סיפורים שסיפר לי שוקשין

השבוע, לראשונה, הגיעה מרוסיה לישראל הצגה שכתב ואסילי שוקשין - מגדולי הסופרים הרוסיים של המאה העשרים. עבודותיו של שוקשין, שנותרו רלוונטיות גם בעידן הפוסט-קומוניסטי, מאופיינות בכבוד שרחש לחופש הפנימי של האדם, כבוד שהיווה שבירת כללים במדינה הסובייטית דאז.

יצירותיו של שוקשין בספרות, בקולנוע ובתיאטרון זכו בפרסים רבים, ברוסיה ומחוצה לה. סרטיו 'קאלינה קראסנאיה', 'חיי הבחור הזה', 'פציקי- לבוצקי', ו'שירתו בצבא שני פיודורים', היוו פריצת דרך עבור הצופים והמבקרים כאחד. שוקשין כתב ספרים רבים, ביניהם 'תושבי הכפר' ו'האנשים המוזרים', ובהם תיאר טיפוסים מלאי כבוד עצמי וכשרון בלתי שגרתי, שלא התאימו עצמם לקריטריונים ולנורמה המקובלת. שוקשין פתח באמנות הרוסית את הפרדס הנסתר של נפש האדם הקטן, שלא נכנס לשום מסגרת ביורוקרטית אך מגלה את הדבר החשוב ביותר לטעמו של שוקשין, והוא שלכל אדם יש ערך משלו, המרוכז בנדיבות הפנימית, באינטליגנציה, ובכבודו העצמי.

שוקשין נפטר כשהוא בשיא הקריירה, בקיץ 1974, בצילומי הסרט 'הם נלחמו למען המדינה'.

את האווירה הזאת של שוקשין, של חופש יצירה טוטלי, מביא לנו תיאטרון האומות ממוסקבה בהנהלתו של יבגניי מירונוב, בהצגה 'סיפורי שוקשין'. הבמאי - אלביס הרמניס - משתמש בהצגה זו בסגנונו הייחודי, המכונה גם 'בימוי דוקומנטרי'. לא משנה באיזה סיפור מדובר - בחור צעיר המקווה להתחתן עם אישה שהוא רואה ברחוב; בן החוזר לבקר את משפחתו אחרי שבנה חיים מוצלחים בעיר הגדולה; פועל מגושם הקונה זוג מגפיים כמתנה לאשתו המיוסרת - בכל אלו מחלחלת תחושה חזקה של חיבה וחמימות. למרות שהאנשים הם אווילים שאינם מצליחים לעמוד במשימה הלא פשוטה לחיות את חייהם, בכולם פועם בסופו של דבר לב רחב.

ההצגה 'סיפורי שוקשין' של תיאטרון האומות ממוסקבה תתארח בתיאטרון הקאמרי בתאריכים 24-18 בינואר, ותנעל את הפסטיבל לתיאטרון בינלאומי של ת"א-יפו.