הלקוחות תבעו חברה שאינה צד להסכם ונדחו

המקרה הבא מהווה דוגמה לתביעה סתמית וחסרת אחיזה במציאות. רק לפנים משורת הדין לא חויבו התובעים בהוצאות. בית משפט קבע שלא יעלה על הדעת, שלקוח יחתום על הסכם לאחר שקרא והבין אותו, ולימים יבוא בטענות.

עליזה ויוסף עוז הגישו תביעה כספית נגד חברת ממסי בע"מ לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. מכתב התביעה עלה, שיוסף עוז שכר באמצעות הנתבעת רכב, שאותו אמור היה לקבל בארצות הברית למשך שבוע, מיום 5.9.2008 ועד ליום 12.9.2008. על-פי טופס ההזמנה, עוז שכר רכב מסוג "שברולט אימפלה", ארבע דלתות, אוטומטי או רכב זהה, וצוין שיקבל את הרכב מחברת "אלאמו", ויחתום איתה על חוזה התקשרות חדש, והיא האחראית הבלעדית לביצוע ההזמנה.

אין חולק שבמועד קבלת הרכב, חתם עוז על הסכם שכירות עם חברת "אלאמו" ומההסכם עלה שסוג הרכב השתנה. כן נכתב בהסכם שבשל כך, עליו להוסיף 78 דולר לכל אחד משבעת ימי השכירות, וכן נקבעה תוספת עבור דלק. הצדדים לא חלקו על כך שהרכב שנשכר היה מסוג "קדילק" ולא כפי שנקבע מלכתחילה. לדברי עוז, לא הייתה הצדקה לחייבו בהפרש שבין הסכום שעליו הוסכם עם הנתבעת, לבין הסכום ששולם בפועל: 546 דולר (78 דולר לכל אחד משבעת ימי השכירות).

השופטת תמר בר-אשר-צבן קבעה בפסק הדין, כי אין חולק שעוז חתם על ההסכם עם חברת "אלאמו" ומכיוון שכך, עליו לשאת בתשלום המתחייב מהסכם זה.

"טענות התובע כי לא ביקש שדרוג של הרכב, כי לא דובר על כך וכי לא ברור לו מה מקור החיוב, תמוהות בלשון המעטה" אמרה השופטת והוסיפה כי "התובע לא חלק על כך שאומנם חתם על ההסכם עם חברת "אלאמו", שבו נאמר במפורש ובצורה ברורה כי יש תוספת תשלום כאמור, בשל “CAR CLASS CHANGE” ואף כתוב במפורש שהתשלום מחושב לפי כל יום של שכירות וכן מופיע הסכום מוכפל בשבעה ימים".

בנסיבות אלו, אמרה השופטת, "לא ברורה טענת התובעים ועל אחת כמה וכמה לא ברור מדוע הוגשה תביעתם נגד הנתבעת שאינה צד להסכם שבמסגרתו שודרג הרכב השכור, ובשל כך גם השתנו דמי השכירות. לאור האמור התביעה נדחית ורק לפנים משורת הדין לא יחויבו התובעים בהוצאות".