מהי הסיבה לחוסר תגובה לתרופות נוגדות דיכאון?

ראייה מעמיקה יותר של המאפיינים המולקולרים הגורמים למוח להפוך רגיש לחרדה ולדיכאון, ולהגיב פחות לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון יכולה להוביל לאסטרטגיות יעילות יותר לטיפול בדיכאון. זוהי המסקנה אליה הגיעו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה.

בדרך כלל, נדרש שילוב של אירועים מלחיצים במהלך החיים וגורמים ביולוגיים המשפיעים על הנטייה להפרעות דיכאון. התרופות נוגדות דיכאון הפופולריות ביותר - מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) מעלות את רמות הסרוטונין במוח.

לדברי החוקרים, לרוע המזל, יותר ממחצית מהחולים הסובלים מדיכאון אינם מגיבים לטיפול התרופתי הראשון. הסיבה לעמידות לטיפול נשארה עד כה לא ברורה, אך ההסבר לסיבות המדויקות, הן של הגורמים המשפיעים על הנטייה לדיכאון והן של המנגנונים האחראים לעמידות לטיפול, עדיין חשוב ביותר ולא נחקר מספיק.

מחקרים קודמים שנעשו בבני אדם הראו כי ויסות הרצפטורים של הסרוטונין קשור אולי לדיכאון ולתגובה לתרופות נוגדות דיכאון. רצפטורים של סרוטונין 1A, או בקיצור 5-HT1A, נמצאים בתאי העצב של הסרוטונין עצמו (אוטורצפטורים), היכן שהם מדכאים את שחרור הסרוטונין ובאזורי מטרה אליהם מכוונים התרופות המשפיעות על הסרוטונין. האוטורצפטורים חיוניים לקביעת "הטון הסרוטונרגי" במוח. שינוי גנטי שזוהה לאחרונה בבני אדם ואחראי על ויסות רמות האוטורצפטורים HT1A-5 נמצא קשור גם לנטייה לדיכאון ולירידה בתגובה לטיפול התרופתי.

החוקרים פיתחו מערכת בעזרתה יכלו לתפעל רצפטורים ספציפיים ללא שינוי ההטרורצפטורים. עכברים עם רמות גבוהות יותר של אוטורצפטורים הראו תגובה פיסיולוגית קהה ללחץ אקוטי, התנהגות קיצונית יותר של יאוש וחוסר תגובה לטיפול בתרופות אנטי-דיכאוניות. כאשר רמות האוטורצפטורים 5-HT1A ירדו לפני הטיפול התרופתי, העכברים שלא הגיבו תחילה לטיפול, הגיבו לו בשלב זה.

התוצאות, לדברי החוקרים, מבוססות למעשה על קשר סיבתי בין רמות אוטורצפטורים 5-HT1A, גמישות תחת לחץ ותגובה לתרופות אנטי-דיכאוניות. הם מקווים כי טיפולים שמטרתם העלאת "טון הסרוטונין" לפני התחלת הטיפול ב-SSRI יוכלו להיות יעילות ולעזור להשפעות להיות מהירות יותר, במיוחד לאנשים עם רמות אוטורצפטורים גבוהות יותר.

ממצאי המחקר פורסמו בעיתון Neuron.