השבויים האמריקנים שחולצו מספרים: המחשבה על המוות לא הרפתה מאיתנו

חיילי המארינס האמריקנים הצליחו לשחרר (יום א') שבעה חיילים אמריקנים שבויים שהוחזקו באתר בעיירה סמארה הסמוכה לתכרית. שעות ספורות לאחר שחרורם, סיפרו החיילים לכתבים הזרים, כי המחשבה על המוות לא הרפתה מהם.

החיילים לכווית כשהם בריאים ושלמים (יום ב', 14.4.03). חמישה מהם שירתו ביחידת התחזוקה 507, אליהם הצטרפו בהמשך שני קצינים - טייסי מסוק האפאצ'י שנאלץ לנחות בעיר כרבלא, דרומית לבגדד.

בראיון ל"וושינגטוו פוסט", חוזרים חיילי יחידת האחזקה אל ה-23 במרס, נאסיריה, עת נקלעו לאש עזה שניחתה עליהם על-ידי כוחות הצבא העירקים: "זה לא היה מארב קטן. זו היתה העיר כולה. ירו עלינו מכל הכיוונים", אמר סמל ג'יימס רילאי (31).

לאחר 15 דקות של ירי, רילאי החליט שעליהם להיכנע. "היינו מוקפים. לא היה לנו נשק פעיל. לא יכולנו להתנפל עליהם. לא היתה לנו ברירה", אמר ריאלי. החיילים נכנעו והובלו לאתר הסמוך לעיר תכרית כשידיהם כפותות ועיניהם מכוסות. מידי פעם היכו אותם.

ההפתעה של העירקים הגיעה לשיאה כאשר גילו שאחד מהשבויים זו אישה, שושנה (שונה) ג'ונסון (30), אשר נפצעה בשני קרוסליה במהלך הירי. "הם פתחו לי את חליפת האב"כ ואז הבחינו שאני אישה", היא אמרה לכתבים. בשלב זה, היא מספרת, הם התייחסו אליה יותר בעדינות מאשר ליתר השבויים.

שני שבויים נוספים נפצעו גם הם במהלך הירי. טוראי ג'וסף האודסון (24), נפצע באחוריו וטוראי אדגר הרננדז (31), נפצע בזרועו הימנית. החיילים סיפרו שהעירקים העניקו סיוע רפואי לאלו שניזקקו והיתר הועברו לבגדד - שם עברו חקירה.

"אני חשבתי שהם הולכים להרוג אותי", אמר טוראי ראשון פטריק מילר (23), "זה היה הדבר הראשון ששאלתי אותם: "האם אתם הולכים להרוג אותי? הם אמרו לא,... אני עדיין לא מאמין להם", הוא אמר לאחד הכתבים.

זמן קצר לאחר מכן הצטרפו אל החמישה שני אנשי צוות האפאצ'י, שנתפסו ב-24.3.03: רב סמל דייויד ויליאמס (31), ורונלד יאונג (26) שנאלצו לנחות ליד כרבלא. הם נטשו את המסוק ליד תעלה ושחו בערך כרבע מייל. בשעות הלילה הם זוהו על-ידי חקלאי חמוש שאיים עליהם להיכנע.

בכלא הופרדו כל השבעה בתאים שונים. נתנו להם ללבוש מדי אסיר. הארוחה שלהם כללה אורז, בשר עוף ותה. כשבועיים לאחר מכן, בזמן שגברו ההפצצות האוויריות של חיל האופוזיציה על בגדד, החלו השובים העירקים לטרטר ולהעביר אותם ממקום אחד לאחר, ממשרדי ממשלה שם הוחזקו זמן מה, לבתים פרטיים.

"השומרים לא היו מרוצים בכלל לקחת אותנו, הם פחדו שהכוחות יתפסו אותם מחזיקים בנו. יכולנו לחוש בזמן זה שכל העסק מתמוטט. הינו "הילדים הממזרים" של עירק. אף אחד לא רצה להחזיק אותנו", כך אמר יאונג.

לבסוף הם הועברו לתכרית. זמן קצר לאחר מכן (בראשית השבוע) כוחות המארינס האמריקנים החלו להתפרס בתכרית - עיר הולדתו של סדאם, לאחר שגילו שבמקום מעוזו האחרון של תומכי הנשיא. הכוחות החלו לפטרל בכביש המהיר המוביל מבגדד לתכרית, שם פגשו חייל עירקי שהעניק להם מידע בלתי רגיל - כיצד לאתר את אחיהם השבויים.

בעקבות המידע נכנסו חיילי המארינס לתכרית. הם איתרו את הבניין שבו הוחזקו השבויים, הסתערו עליו, והפתיעו את השומרים העירקים שלא גילו כלל התנגדות. בינתיים, מי שפיקח על השבויים ברח. תוך מספר שעות היו השבעה בדרכם לכווית במטוס הובלה C-130 - התחנה הראשונה לפני המסע לארה"ב.

בין הבכי, ההתייפחויות והצחוק הם סיפרו את סיפורם לעיתונאים שליוו אותם בדרכם. אני נשברתי... הייתי כמו... 'הו אלוקים, אני בבית'" אמר בבכי אחד השבויים ששוחררו, ג'ונסון.