מושב מגשימים: תובעים חוזי חכירה על בתיהם

שישה מחברי מושב מגשימים, באזור יהוד, תובעים מקק"ל, ממינהל מקרקעי ישראל ומחברת רסקו, לקבל חוזי חכירה ל-49 ולעוד 49 שנים על בתיהם והמגרשים הצמודים. השישה הגישו לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה בקשה לפסק דין הצהרתי, שלפיו הם זכאים לקבל חוזים אלו. זוהי תביעה ראשונה מסוגה, ואם תתקבל היא עשויה להשפיע על רכושם וזכויותיהם של אלפי חברי מושבים בכל הארץ.

ששת התובעים הם משה וגנר, שלמה שחר, יעל הניג, תמר זוננטל, גדעון פרידר ומרים אלגביש. הם או הוריהם קיבלו את המגרשים מרסקו בין השנים 1950 עד 1954, באמצעות האגודה השיתופיות המקומית. התביעה הוגשה באמצעות עורכי-הדין אברהם (אייבי) נאמן, עמירם עדיני ויורם וסרצוג.

מגשימים הוא כפר שיתופי, שנוסד בסוף 1949 בידי חיילים משוחררים שלחמו במקום במלחמת השחרור. הקרקע היא של קק"ל, והיא העבירה את הטיפול בה לחברת רסקו, שטיפלה בהקמת כפרים שיתופיים, שבהם האיכרים הם בעלי הקרקע (כך מוגדר גם בחוק האגודות השיתופיות). רסקו חתמה על חוזה עם האגודה השיתופיות, ולא עם כל מתיישב בנפרד.

המתיישבים אומרים כי כאשר עלו על הקרקע, הבטיחה להם רסקו כי יקבלו חוזי חכירה לטווח ארוך, כך שהבתים והמגרשים יועברו על שמם. "עד היום, למרות כל ההבטחות, לא חתמו איתנו על החוזים, וזכויות הקניין שלנו נפגעו קשה" - הם אומרים.

כדי להוכיח את צדקתם, הגישו המתיישבים לבית המשפט שורת מסמכים. ביניהם:

* בחוזים שחתמו כותבת רסקו: "אנחנו מתחייבים להגיש בקשה לקק"ל לעשות כל מה שביכולתה, כדי שהיא תכרות חוזה חכירה עם המתיישבים";

* מקריאת החוזים ברור שהכוונה הייתה שהקרקע תוחכר לכל מתיישב בנפרד בחוזה לטווח ארוך;

* קק"ל כתבה לסוכנות היהודית, ב-19.11.51 : "שלמה ויפה שחר חוכרים במגשימים...מפני סיבות שאינן תלויות בנו, לא נחתם עד כה חוזה חכירה בינינו לבינם במשרד ספרי האחוזה (=טאבו)".

"חוזה בר-רשות אינו חוקי"

למרות כל ההבטחות – אומרים התושבים – לא נרשמו הבתים והמגרשים הצמודים על שמם, בחוזי חכירה, עד היום. במקום זאת, הם קיבלו מעמד של "בר-רשות של בר-רשות" : המינהל, המנהל את אדמות קק"ל, חתם אחת לשלוש שנים עם האגודה השיתופית מגשימים חוזה, שבו הם "בני-רשות" לעבד את הקרקע לשלוש שנים. האגודה מקנה את הזכויות למתיישבים בתור "בני רשות משנה" כביכול. הקרקע היא ברשותם באופן זמני, הם אינם רשאים להוריש אותה או לכלול אותה בעיזבון, וזכויות הקניין שלהם נפגעות.

נוסף על כך, אומרים התובעים, חוזי בר-רשות נולדו בחטא: "זה היה מנגנון זמני עוקף חוק, שנועד לפתור את חוסר האפשרות לרשום חכירה על קרקעות במושבים, שלא נעשתה עליהן פרצלציה (=חלוקה).כדרכו של עולם, הפתרון הזמני הפך לפתרון של קבע. זהו חוזה בלתי חוקי ומקפח".

כתב News1 מעיר, כי החלטת בית המשפט לגבי "חוזי בר רשות" עשויה גם היא להיות תקדימים. המינהל חתם על חוזים מעין אלו עם עשרות (ואולי יותר) מושבים וקיבוצים בכל רחבי הארץ.

הפרקליטות ביקשה דחייה

התביעה הוגשה כבר ב-25 באוקטובר אשתקד. פרקליטות המדינה, המייצגת את המינהל, ביקשה דחייה של כמה חודשים בכתב ההגנה. נראה שבפרקליטות מבקשים ללמוד לעומק את הסוגייה, הנוגעת גם לתולדות ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל החל משנות השלושים. יתכן גם שפרקליטות המדינה מבקשת להרוויח זמן. נראה, שבקשת הדחייה מביאה גם לדחייה בהגשת כתב ההגנה מטעם רסקו.

בתביעה כלול גם סיפור היסטורי מעניין על עלית יהודי גרמניה לארץ בתקופה הנאצית, על עזרת הסוכנות לבני המעמד הבינוני ועל שיטת החכרת ומסירת הקרקעות באותה תקופה, המשפיעה על מצבן עד היום. באותה תקופה טיפלו בנושא בין היתר חיים ויצמן (אחר כך הנשיא הראשון), מנחם אוסישקין ובכירים אחרים בתולדות הציונות והמדינה.